“גבעתיים תהיה העיר היחידה והראשונה בארץ שכל מוסדות החינוך שלה מוגנים, בתוך כשלושה חודשים. לא יהיה יותר מצב שבו אם יהיו אזעקה או חשש לטילים, הילדים לא יגיעו לבית ספר, או שיצטרכו לבוא בקפסולות, כי אין מספיק מרחבים מוגנים לכולם, שזה מה שהיה באוקטובר אשתקד. זה מהלך מדהים”, אומר ל”המקומון” ראש עיריית גבעתיים רן קוניק, בראיון מיוחד לרגל השנה החדשה.
על רקע המלחמה בשנה האחרונה והשפעותיה גם על החברה הישראלית, אומר קוניק בנחרצות: “אנחנו צריכים שיקום של כל המדינה, המדינה צריכה להיכנס לשיקום ארוך”.
קוניק, שהתארח בפודקאסט “המקומון”, על רקע המלחמה וההסלמה בצפון, דיבר בהרחבה על המציאות העירונית בצל המלחמה, האתגרים המורכבים והתוכניות לעתיד.
שישה מבני גבעתיים נפלו ונרצחו מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל בשבת השחורה, ב-7 באוקטובר 2023: סמ”ר עומרי ניב פיירשטיין ז”ל (20), רס”ל (במיל’) עמרי בן שחר ז”ל (25), רב”ט מיה ויאולובו פולו ז”ל (19), רס”ל רום הכט ז”ל (20), ארן גורן ז”ל (33) ועינב אלקייס לוי ז”ל (32).
מאז בחירתו לראשות העירייה, בבחירות 2013, חווה קוניק בשנה האחרונה את אחת השנים המורכבות ביותר בתפקידו כראש עיריית גבעתיים, ובמהלכה נאלץ להתמודד עם פרויקט מיגון בעלות של מיליוני שקלים במוסדות החינוך, אתגרים במערכות העירוניות ותלונות על עומסי תנועה.
לצד האתגרים, בימים אלה הוא מוביל את פרויקט “מהיר בעיר” לאורך רחוב כצנלסון, אשר מבוצע בשיתוף עם משרד התחבורה. כמו כן, הוא מאמין שהקו הסגול של הרכבת הקלה, שאמור להתחיל לפעול בשנת 2028, יביא להקלה משמעותית בעומסים.
במהלך הראיון הוא מספר על מימוש התוכניות להקמת עשרה מגדלי תעסוקה, משרדים ומגורים במתחם כורזין, סמוך לציר אלוף שדה, שיאפשר לתושבים מגבעתיים, ובעיקר לבעלי מקצועות חופשיים, לעבור למתחם החדש בעירם ולהימנע מפקקים.
75 מיליון שקל על מיגון
איך השפיעה המלחמה על גבעתיים?
“קודם כל, אנחנו עדיין לאחר שנה בתוך מלחמה, שלצערי עוד לא הסתיימה. גם גבעתיים עברה שנה קשה מאוד וספגה אבידות כבדות. כפי שאתה יודע, בין הנופלים היו הבן של ראש העיר הקודם והבן של ממלאת מקומי. שישה חללים מגבעתיים נפלו ונרצחו מפרוץ המלחמה. יש לנו עוד חטוף, אור לוי, שנמצא בעזה. אני מאוד מקווה שהוא בסדר ושהוא חי”.
איך הייתה ההתמודדות לאחר פרוץ המלחמה?
“בתחילת המלחמה הייתה היסטריה מאוד גדולה, היות שמבני הציבור שלנו, מוסדות החינוך שלנו, לא היו ממוגנים במלואם. היה לנו מאוד קשה להתנהל בשוטף עם ההורים הצעירים, עם השגרה של גני הילדים ובתי הספר. זה היה אירוע לא פשוט, יותר מאשר במקומות אחרים שהיו להם תחליפים לאן להעביר את הילדים. לשמחתי, התגברנו על זה, ועשינו מהלך שעדיין לא הסתיים, של מיגון כל מוסדות החינוך בעיר.
“ומעבר לזה, אתה יודע, המון לחץ של התושבים. אי-ודאות, אי-יציבות, כן לימודים, לא לימודים, אזעקות. כמו כולם, כמו כל מי שחי במרכז. כמובן שמי שסובל הכי הרבה ומי שעברה עליו שנה מאוד מאוד מאוד קשה, שאפילו אין לי מילים לתאר - הם תושבי הדרום והצפון. אבל כל הארץ באותה סירה, אנחנו כולנו באמת בשנה קשה”.
מהי עלות הפרויקט, ואיפה הוא עומד?
“העלות היא כבר יותר מ-75 מיליון שקל, כשכרגע כל גני הילדים כבר מוגנו. בימים אלו משלימים את העבודות בבתי הספר, וזה ייקח עוד איזה חודשיים, אולי שלושה”.
מהי המשמעות למערכת החינוך העירונית?
“גבעתיים תהיה העיר היחידה והראשונה בארץ שכל מוסדות החינוך שלה מוגנים. לא יהיה יותר מצב שבו אם יהיו אזעקה או חשש לטילים, הילדים לא יגיעו לבית ספר, או שיצטרכו לבוא בקפסולות, כי אין מספיק מרחבים מוגנים לכולם, שזה מה שהיה באוקטובר לפני שנה. זה מהלך מדהים. 75 מיליון שקל לעיר כמו גבעתיים, לעירייה כמו גבעתיים, זה המון כסף, אבל זה מה שהחלטנו. לא רק שאני לא מצטער על זה, אני מאוד שמח וגאה על זה”.
זה יבוא על חשבון פרויקטים של פיתוח שאמורים היו להיות בעיר בשנים הבאות?
“יבוא על חשבון הרבה מאוד דברים חשובים שרצינו לעשות. שוב, ב-75 מיליון שקל אתה בונה מבני ציבור, אולמות ספורט, רחובות - אבל זה צו השעה”.
העיר עברה שינוי דמוגרפי
מה שיעור האזרחים הוותיקים כיום? פעם היה מהגבוהים ביותר בארץ.
“הוא עדיין גבוה, סביב 22%-20% לגילאי 65-60 ומעלה, אבל האוכלוסייה הגדולה ביותר כיום היא של הצעירים והמשפחות הצעירות. רואים את זה הרבה במשפחות הצעירות עם הילדים הקטנים בגני הילדים ובבתי הספר. רואים את זה בגינות הציבוריות, רואים את זה בבתי קפה ובברים”.
מהיכן הם באו?
“רבים מהם הגיעו מתל אביב - חבר מביא חבר. בגבעתיים יש את כל אמצעי התחבורה והאפשרות להגיע בכמה דקות למרכז תל אביב.
"כמו כן, גבעתיים יותר קרובה למרכז תל אביב מרוב השכונות של צפון או דרום תל אביב. היא תמיד הייתה קרובה, אבל היא אף פעם לא משכה צעירים - היא נחשבה עד לפני עשור פלוס כ'עיר שינה'”.
מה מושך אותם כל כך?
“אני חושב שההתפתחות של העיר בשנים האחרונות כעיר יותר קהילתית וכעיר שנפתחו בה - ואני מעודד את זה - בתי קפה, ברים ומסעדות, היא לא בזכותי, אך אני מאפשר להם להתפרש על המדרכות קצת יותר, ולפתוח עד שעות מאוחרות. כמו כן, הכל קרוב. הילדים יכולים ללכת לכל מקום ברגל. אסור לשכוח גם את החינוך הטוב, הביטחון האישי והגינות השכונתיות ששיפצנו”.
אתה מרוצה מהפיילוט של פתיחת בתי הקפה בגינות השכונתיות?
“כן, היינו הראשונים, וכבר יש לנו חמישה בתי קפה בגנים ציבוריים בעיר”.
יש כוונה לאפשר פתיחת בתי קפה בגנים ציבוריים נוספים?
“כן, אנחנו עכשיו ממשיכים לצאת בעוד מכרזים. בגן העלייה ובגן חיל האוויר ייצאו מכרזים חדשים. גם במצפור, אחרי שתאגיד המים יסיים שם את העבודות, ייצא מכרז לפתיחת בית קפה”.
כל בתי הקפה בגנים הציבוריים יהיו פתוחים בשבתות?
“זה לשיקול דעת המפעילים. אני לא מונע מהם. יש כאלה שכבר כיום פתוחים בשבתות. בתי קפה בגן הזיכרון, בגן רבקה, בגן הבנים, ברחוב הל”ה - פתוחים בשבת. המפעילים מחליטים”.
רוב חילוני
איך היחסים עם הציבור הדתי בעיר?
“הציבור הדתי בגבעתיים הוא לא ציבור גדול. 95% מתושבי גבעתיים הם חילונים, וגם אם יש אנשים מסורתיים, כולל כאלה שהולכים לבתי כנסת בערב שבת, הם לא בהכרח שומרי שבת.
"הם חוזרים הביתה, ואחרי זה רואים טלוויזיה או נוסעים עם הרכב לבלות. בציבור הדתי ששומר מסורת, ויש כמה אלפים כאלו, מבינים שהם גרים בעיר עם צביון חילוני. אני חושב שהם בסך הכל מקבלים את זה. גבעתיים היא מודל איך אפשר לחיות ביחד, כאשר כל אחד מכבד את השני”.
יש שיתוף פעולה בקואליציה?
“קיים שיתוף פעולה. הנציג שלהם, מושיק גולדשטיין, כבר הרבה שנים נמצא בקואליציה, גם שלי וגם של קודמיי. הציבור הדתי הוא חלק מהנהגת העיר, כמו שצריך להיות. אין פה מחלוקות. רובו גם די ליברלי. להגיד לך שהם שמחים ומאושרים על התהליך שהעיר עברה מבחינת היותה יותר חילונית ופתוחה בסופי השבוע? לא - אבל הם מבינים שזהו התהליך בכלל במדינת ישראל.
"המדינה לצערי הולכת בשני כיוונים. יש את הכיוון הימני יותר במובן הדתי, שגם הוא מתחזק ומקצין, ויש את הכיוון הליברלי, החילוני. אתה רואה גם מה קורה”.
איך זה פוגש את הקהילה הגאה?
“גבעתיים גם מובילה במדד הקהילה הגאה. יש פה קהילה גאה מאוד גדולה, כולל חבר’ה צעירים שהגיעו מתל אביב. הסגנית שלי אור-לי ניב, שהיא בעצמה חברת הקהילה ומחזיקת התיק, מקדמת מאוד את הנושא ומביאה אותנו להישגים. אני חושב שהעיר ליברלית באמת, לא רק בדיבורים, היא כזו שמאפשרת לכל אחד לחיות בעיר הזו בביטחון ובגאווה ובשלום, בלי לחשוש ממה יגידו. אדם דתי יכול לשמור מצוות אצלו בבית, ואדם חילוני יכול לשתות קפה בבית קפה ביום שבת, או לנסוע בתחבורה ציבורית עם מיזם ‘נעים בסופ”ש”.
מה תגיד על הטענה שזה לא תפקידה של הרשות המקומית לממן תחבורה ציבורית?
“התחבורה הציבורית בשבת אינה קשורה לעניין דתי או לא דתי. יש כאן עניין סוציאלי. תעבור בתחנות בשבת ותראה. אנשים זקנים שאין להם רכב - הם כבר לא יכולים לנהוג, ואין להם כסף למוניות - עולים על זה, על קו ה-705 בחינם, ונוסעים לים, נוסעים לבקר חולים באיכילוב, נוסעים לשתות קפה בתל אביב, ונוסעים לבקר משפחות. זה לא רק עניין של איסור, אתה יודע, לא רק קשור לאיסור לנסוע בשבת”.
אבל הטענה היא שזה משהו שהמדינה צריכה לעשות.
“נכון, אבל המדינה לא תעשה את זה. המדינה לא תאשר כל כך מהר תחבורה ציבורית בשבת, כי זה נושא מאוד מאוד מורכב. לדעתי, תחבורה ציבורית בשבת גם משפיעה על נושא התחבורה בכל ימי השבוע, על ויתור על רכב פרטי ועל פקקים”.
שנת השיקום של החברה הישראלית
מה אתה מאחל השנה, אחרי השנה הקשה?
“מה עוד נותר לי לאחל? תשמע, אלה האיחולים הכי בנאליים והכי פשוטים, שהיום אנחנו מעריכים אותם. כי תמיד אנחנו אומרים שנה טובה, ואומרים את זה ככה לצורך האמירה. אבל קודם כל, שהחטופים והחטופות יחזרו - זה פשוט לא נורמלי מה שקורה עם הנושא הזה. אי אפשר בכלל להבין מה עובר עליהם ועל המשפחות שלהם כל כך הרבה ימים, שנה שלמה. ושבאמת המלחמה תיגמר, ושנגיע לביטחון ולהסדרה בדרום ובצפון.
“אני מאחל לנו, שמעבר לברכות הרגילות, של שנה שקטה ובריאה - ברמה האישית, כמובן - זו תהיה שנת השיקום של החברה הישראלית. שנת שיקום, כי אנחנו נמצאים במשבר, במשבר מאוד גדול שמאיים פנימית, חברתית, גם על קיומנו. אני מאחל לנו שנשתקם, שנבריא. אנחנו צריכים שיקום של כל המדינה. החברה צריכה להיכנס לשיקום ארוך”.
