מהומה פרצה בשעות הצהריים המוקדמות בתיכון בליך ברמת גן, עם הגעתו של ח"כ איתמר בן גביר לנאום בפני תלמידים במסגרת קמפיין בחירות, שבו משתתפים פוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית.
בן גביר התקבל באהדה רבה ובתשואות על ידי עשרות פעילי ימין ותלמידים, שהגיעו למקום מבעוד מועד כדי להפגין את תמיכתם בו. מנגד, עמדו עשרות פעילי מרצ, העבודה ופעילי שמאל, ביניהם תלמידים, שהפגינו נגד זימונו של בן גביר למפגש עם תלמידי בית הספר. כוחות משטרה חצצו בין המפגינים.
יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט ח"כ הרב גלעד קריב, שהגיע לתיכון יחד עם סגן ראש עיריית רמת גן רועי ברזילי, טען שאסור היה להזמין את בן גביר לבית הספר, בשל עמדותיו הגזעניות. הוא העיר, שבגבעתיים, עיר מגוריו, זה לא היה קורה. בחשבון הטוויטר שלו כתב ח"כ קריב: "עשרות תלמידי תיכון בליך, מהתיכונים המובילים בארץ, עומדים בשער ושרים: 'שיישרף לכם הכפר'. הם ממש לא קומץ. זו התוצאה של נרמול הכהניזם, של הפחד מהוצאת ארגון להב"ה אל מחוץ לחוק, של הפיכתו של בן גביר לחביב האולפנים".
מנהלת תיכון בליך, הילה רומש הסבירה, שהגעתו של ח"כ בן גביר היא חלק מהשיח הדמוקרטי בישראל, ואישים מכל הקשת הפוליטית הוזמנו, ינאמו וישיבו לשאלות התלמידים. היא הבהירה, כי יש לשמור על שיח דמוקרטי, לא להשמיע קריאות ביניים וגם לא קריאות הסתה. לאחר מכן, הזמינה את בן גביר לנאום, ובסיום נאומו, להשיב לשאלות התלמידים.
בפתח נאומו, אמר בן גביר: "שמעתי את הקולות בחוץ. איפה השיח הדמוקרטי? מדוע בשמאל לא מתנערים מהזמנתו של איימן עודה לכאן? יישר כוח למנהלת בליך, שאני לא מכיר אותה, שהזמינה אותי לכאן. היא הוכיחה שהיא דוגלת בחופש הביטוי".
בתום הדברים, השיב בן גביר לשאלות התלמידים. כשנשאל על חוק הגירוש שהוא יוזם, השיב: "אני רוצה לגרש מפה רק את מי שזורק בקבוקי תבערה ואבנים על חיילי צה"ל. אני רוצה לגרש מפה את איימן עודה ועופר כסיף, שתומכים ברצח חיילי צה"ל ותמכו בעזה בזמן המבצע האחרון, וגם אנשי נטורי קרתא, שנפגשו עם נשיא איראן, לא יהיו כאן".
סגן ראש העירייה ברזילי: "הבחירה להביא את בן גביר לבית הספר שגויה מבחינה ערכית ופדגוגית. תרומתו לשיח הפלורליסטי מיותרת ומסוכנת ליתר עקרונות היסוד של הדמוקרטיה והחיים המשותפים. כן, חובתה של הדמוקרטיה, לא רק זכותה, להגן על עצמה, גם במחיר של פגיעה בחופש הביטוי. זה אולי החלק הכי מורכב בלימודי האזרחות, אך אנחנו מכירים בהיסטוריה מקרים של דמוקרטיות שלא ידעו לזהות את זה שמנסר את העץ שעליו כולנו יושבים, ולאן הן הידרדרו".
