"החמור הוא בעל חיים מקסים עם אינטלגנציה רגשית מאוד גבוהה", אומרת בלהט בת גבעתיים שרון כהן, מייסדת ומנכ"לית עמותת להתחיל מחדש, שפועלת מזה כשמונה שנים לחילוץ ושיקום אוכלוסיית החמורים בישראל. "החמור נמצא בסכנת הכחדה וחייבים להירתם למענו", היא מתריעה.
עשרות מתנדבים מגיעים מדי יום לחוות להתחיל מחדש שבפאתי מושב חרות בשרון כדי לטפל בכ-560 חמורים ומאות חיות נוספות, ביניהן פרה אחת, שלדברי כהן "נפדתה בסכום של 10 אלפים שקל על ידי עובדים ברפת בצפון הארץ, שנקשרו אליה ונרתמו להצילה, לאחר שתנובת החלב שלה ירדה. הם הצילו אותה משחיטה והביאו אותה למקלט".
על היד של כהן מקועקעת תמונת חמור, שמספרת את כל הסיפור. "אני רואה בהצלת ושיקום החמורים דרך חיים, משימה חשובה", היא מציינת ומדברת בהתלהבות על מפעל חייה. "החמור הוא חיית מחמד, כמו כלב וחתול, אבל לצערי חמורים רבים הפכו לחיות משא. רבים מהחמורים עברו התעללויות איומות והם סובלים. מתייחסים אליהם כמו לבהמת משא, לעבדים".
כהן (41) שהעלתה לסדר היום את מצוקת החמורים ופועלת בשנים האחרונות ימים כלילות להצלתם, גדלה הרחק מסביבתם הטבעית של החמורים. "נולדתי וגדלתי בדירה ברחוב כצנלסון בגבעתיים, להורים שמשפחותיהם הגיעו לארץ מעיראק", היא מספרת. "למדתי בבית הספר היסודי בן גוריון ובתיכון אורט טכניקום בעיר, והייתי פעילה בקן בורוכוב של הנוער העובד והלומד. אבל למרות הסביבה העירונית והבנייה הצפופה, תמיד הייתי כזאת. אני זוכרת שכילדה, הבאתי כבשה הביתה וגם אפרוחים שהצלתי וכמובן חתולים. החדר שלי הפך למקום מקלט לבעלי חיים".
בגיל 14 החלה כהן לפעול במסגרת פרויקט מחויבות אישית ב-SOS חיות. לאחר שירותה הצבאי, היא החלה לעבוד כמוקדנית בעמותת תנו לחיות לחיות ובהמשך במרפאות וטרינריות ברמת גן, גבעתיים ותל אביב. "נתקלתי במשך השנים למקרים מזעזעים ונחשפתי לצורך לסייע לבעלי חיים", היא מספרת. "אנשים כבר הכירו אותי ופנו אליי ישירות.
"המקרה הראשון של התעללות בחמורים בו נתקלתי, היה אחרי שבחורה התקשרה וסיפרה על עיירה צעירה, שהייתה קשורה באתר בנייה ליד רמלה. זה היה ביום שישי בחצות. הגעתי לשם וחשכו עיניי. את האם האומללה שלה הרחיקו ואזקו במקום אחר ואותה קשרו. גרתי אז בבית עם חצר ברמת השרון, אז לקחתי את העיירה החמודה והאומללה לשם, ניסיתי למצוא לה בית לאימוץ וראיתי שזה קשה מאוד. אז עלה הרעיון שאקים מקלט לשיקום חמורים".
בין עזה לצרפת
כהן, שמנהלת את חוות השיקום, מתקשה לקלוט עוד חמורים, בשל מחסור במקום. היא הצליחה למצוא פתרון זמני, כשיצרה קשר עם חווה בדרום-מערב צרפת, שהסכימה לקלוט 201 חמורים, שכבר הוטסו. יש כוונה להטיס עוד כ-200 חמורים למרחבי החווה הצרפתית.
לדבריה, "עלות של הטסת כל חמור היא כאלף דולר, וזה זול יותר מהוצאות האחזקה כאן. אומנם יש לנו מתנדבים רבים ואנשים טובים שמסייעים ותורמים, אבל ההוצאות כבדות. מחירי החציר זינקו בעקבות המלחמה בין רוסיה לאוקראינה וגם מחירי החשמל, המים והדלק התייקרו. יש לנו בכל חודש הוצאה של כ-420 אלף שקל רק על תפעול שוטף - מזון, חשמל, מים, דלק, תרופות וטיפול רפואי.
"חוות 'לה טנייר' בדרום-מערב צרפת הסכימה לקלוט מאות חמורים. בשלב הראשון העברנו לשם 201 חמורים, ויש כוונה להטיס 200 חמורים נוספים, אבל אנחנו זקוקים למימון. לחמורים שם יש תנאים מעולים של מרחב מחייה גדול וטיפול מסור", היא מספרת.
איך מגיעים אליך החמורים?
"אנשים טובים מתקשרים ומספרים על מקרים של חמורים שעוברים התעללות. מגיעים אלינו חמורים נטושים שמוצאים כאן בית חם. אני מטפלת בכל פנייה באופן אישי, ובמידת הצורך גם קונה את החמור.
"אני מנסה למנוע העברת חמורים לרצועת עזה וקונה אותם מסוחרים עוד לפני הגעתם למעבר כרם שלום. אלפי חמורים מועברים לרצועת עזה. הם עוברים שם מיון. חמור שנראה בריא, צפוי בדרך כלל לעבודת פרך. חמורים זקנים וכאלה שלא סוחבים את עצמם, מועברים מעזה למצרים, לתעשיית העורות. בעזה משלמים כאלף שקל עבור חמור, והעור שלו נמכר בכ-700-400 דולר. עור החמור מבוקש בגלל הג'ל שהסינים מפיקים ממנו. התעשייה הזאת עלולה להכחיד את אוכלוסיית החמורים בעולם".
לאחרונה, פדתה כהן כ-20 חמורים שהיו אמורים להגיע לרצועת עזה. כעת, היא מנסה כעת לגייס כספים כדי לפדות 14 חמורים נוספים. "אני קונה את החמורים מסוחרים, שמעבירים אותם למקלט, במקום לעזה, אבל צריך לזה מימון כספי, לתשלום עבור ההובלה שלהם לכאן והאחזקה שלהם בהמשך. בעזרת תרומות, ניתן יהיה לפדות עוד חמורים ולהעניק להם בית חם".
יש עוד דרכים למניעת העברת החמורים לרצועת עזה?
"העברת החמורים לרצועה דרך מעבר כרם שלום היא חוקית. אני מציעה לסוחרים לקנות מהם את החמורים, ואז הם מגיעים למקלט שהקמנו כאן. הצלחנו עד היום לפדות עשרות חמורים".
בית ספר לחמלה
המקלט של עמותת "להתחיל מחדש" מחולק לאגפים. סיור במקום הוא חוויה מרתקת. יש את התינוקיה, את אגף התקווה, את השיקום ואת אגף הקשישים. חלק מהחמורים באגף התקווה סובלים מנכויות. "לחמור הזה למשל, קטעו את הרגל, בגלל שהוא היה קשורה וברגל נוצר נמק", מסבירה כהן. באגף השיקום נמצאים חמורים שהצליחו, בסיוע הטיפול המסור, להתאושש. "לכל חמור כאן יש שם, ואנחנו מכירים כל אחד בשמו. לכל חמור יש את הסיפור האישי שלו", היא אומרת.
לצד מאות החמורים, כוללת החווה גם כ-60 סוסים ועשרות פרות, כבשים ועזים, וגם עשרות כלבים וחתולים. אגף מיוחד הוקם עבור חתולי הרחוב. "בחתוליה אנחנו מעניקים תנאי שיקום ומחייה נאותים לחתולים שהגיעו אלינו. חלק מהם הגיעו פצועים, גם ללא רגל", מציינת כהן. "אנחנו עוזרים גם לכלבים וחתולים. מגיע להם".
כהן מפעילה את החווה הייחודית באמצעות תרומות ומתנדבים בלבד. "בעלי חיים מגיעים אלינו פצועים ומצולקים, פגועים פיזית ובעיקר נפשית. אנחנו נותנים להם בית חם, טיפול רפואי ומשקמים אותם. אבל אנחנו זקוקים לכם כדי שתעזרו לנו לעזור להם. תרומה של עשרה שקלים בחודש יכולה לעזור להם להתחיל מחדש", היא מציינת.
בלב החווה, המוקפת בפרדסים ובשדות, הוקם לאחרונה גם מרכז חירות ללימודי חדשנות וקיימות, על שם אגם לוי ז"ל. אגם (18), בת מושב חירות, נספתה באסון נחל צפית בערבה ב-26 באפריל 2018, יחד עם תשעה נערות ונער ממכינת "בני ציון". המרכז הייחודי הוקם ידי העיתונאית אורלי וילנאי וחוקרת המוח ניצן מייזלס, מאז הקמתו, פתוח המרכז לביקורים והדרכות לילדים ובני נוער, בהם תלמידי בתי ספר מרחבי הארץ. הרעיון הבסיסי בהפעלת המרכז הוא האמונה שחינוך מגיל צעיר הוא הדרך לשינוי.
"המרכז אינו רק בית ספר לחמלה, הוא מיזם חדשני הרותם על הידע והשליטה הטכנולוגית והדיגיטלית של ילדים ונוער, להמצאת מיזמים לטובת בעלי החיים והסביבה", מציינים יוזמי הפרויקט. "חשוב לנו להעלות את המודעות לנושא", מוסיפה כהן.
מה החלום שלך?
"שלא יהיו יותר חמורים משוטטים, שלא יהיו חמורים בידיים לא טובות. אני רוצה לעזור לכמה שיותר בעלי חיים ולהקים שלוחות במקומות נוספים, כדי למנוע את ההתעללות בבעלי החיים המקסימים האלה".
