האם אדם עם דמנציה חייב לשמוע תקיעת שופר? האם וכמה זמן הוא צריך לשהות בבית כנסת? כיצד הוא מתנהל ביום הכיפורים? כיצד הוא מקיים את מצוות השמחה בחג? ומהי חובתה של הקהילה כלפי אדם עם דמנציה ומשפחתו? בעזרת הרב יובל שרלו, הרב אוריאל גנזל והרב שאול ברוכי ממיזם "צהר עד מאה ועשרים" הכנו מדריך מיוחד. 

אדם עם דמנציה איננו מחויב במצוות ככל אדם. במוקד הדאגה לו צריכה לעמוד תשומת הלב לטובתו ולצרכיו יחד עם שמירה על אווירת החג וקיום המצוות והמנהגים בהתאם לרמת החיוב שלו. תשומת לב מיוחדת כלפי האדם עם דמנציה וכלפי המטפלים בו צריכה להתקיים בימי החגים מצד הקהילה – בנושאים כגון מקומו של האדם בבית הכנסת ושמחת החג שלו ושל משפחתו.

ראש השנה

א. אדם עם דמנציה שאיננו מודע למצוות תקיעת שופר, גם כשמזכירים לו, איננו מחויב במצווה. גם אדם שהגעה לבית הכנסת לצורך תקיעת שופר פוגעת בבריאותו או בשלוותו, וזו טרחה גדולה לבוא לתקוע לו בביתו, פטור מתקיעת שופר. אם אפשר, נכון לכוון אדם עם דמנציה להגיע לבית הכנסת בזמן התקיעות וישמע לפחות 30 תקיעות או שיתקעו בעבורו בביתו.

ב. כאשר תוקעים בשופר לאדם עם דמנציה מתקדמת, נכון שיחד איתו ישמע את התקיעות אדם נוסף שעדיין לא קיים את המצווה, והתוקע יברך, אך בשעת הצורך ניתן לתקוע לאדם עם דמנציה מתקדמת לבדו בלי ברכה.

ג. תפילות ראש השנה ויום הכיפורים הן ארוכות, וישנן רמות חיוב שונות בחלקי התפילה השונים. נכון לתכנן מראש – יחד עם האדם עם דמנציה, אם ניתן – כמה זמן הוא ישהה במהלך התפילה, ולפי זה לקבוע באיזה שלב של התפילה כדאי שיגיע.

ד. בהתאם לרמות החיוב של חלקי התפילה, אנו ממליצים לאדם עם דמנציה שרוצה להגיע לבית הכנסת – שיגיע לקראת "תקיעות דמיושב" (התקיעות שלפני מוסף) וישתתף בתפילה כפי יכולתו, לפני כן או אחרי כן. אם אין קידוש בבית הכנסת, כדאי שהאדם יתפלל שחרית בביתו, יקדש ויאכל – ואחר כך יגיע לבית הכנסת.

ה. אדם עם דמנציה שמבקש להתפלל בבית הכנסת אך מתנהג בצורה שמביישת את עצמו ואת משפחתו, והדבר עלול להפריע למתפללים, על הציבור מוטלת החובה למצוא את הדרך הראויה לשלבו בתפילה עם הציבור. אם ההפרעה גדולה, מוטב שלא יגיע לבית הכנסת.

ח. אדם עם דמנציה שנותר בביתו בראש השנה וביום הכיפורים עשוי לחוש בשינויים בסדר היום שהוא רגיל לו; למשל שהוא איננו הולך למרכז יום, שאין ביקורי משפחה (או להפך, שישנה נוכחות של אורחים יותר מהרגיל); שאין טלוויזיה, מוזיקה וטלפון, ועוד. נכון להיערך לתעסוקה מתאימה וללוות אותו בימים אלה – ולא להותיר אותו בבלבולו או בבדידותו.

 עשרת ימי תשובה

נהגו ישראל לומר סליחות בימים שלפני ראש השנה (מתחילת החודש או ממוצאי שבת הסמוכה לראש השנה) ובעשרת ימי תשובה, וכן נהגו לתקוע בשופר בחודש אלול בסוף תפילת שחרית. כיוון שאלו מנהגים ולא חובה גמורה, אדם עם דמנציה איננו מחויב לטרוח לשם כך מעבר לטרחה הרגילה לצורך תפילה. אם הוא מעונין לומר סליחות או לשמוע תקיעת שופר, יצטרף למניין המתאים על פי סדר היום שלו.

יום הכיפורים

צום

א. אדם הנמצא בשלבים הראשונים של דמנציה אינו מוגדר כפטור מן המצוות וזוהי זכות להיות חלק מקהילת הצמים. על כן, אם הוא שוכח את הצום ורוצה לאכול, מוטל על הסובבים אותו להזכיר לו שמדובר ביום צום – בדרך שלא תגרום לו מבוכה.

ב. במצב ביניים, שבו האדם עדיין איננו במצב של מי שאינו מבחין בדבר אך הוא כבר ברמה של חוסר יכולת לקבל על עצמו את האחריות לאכילתו ולאי־אכילתו – אם הוא מבקש להאכילו, יש להאכילו. אם יש אפשרות להאכילו לשיעורין ואין בכך הכְבדה גדולה עליו או על המטפל, עדיף להאכילו באופן זה.

אכילה לשיעורין היא אכילה של כמות הפּחותה משיעור אכילה בכל פעם, עם הפסקות בין אכילה לאכילה. שיעור האכילה הוא כ־30 סמ"ק. שיעור השתייה לשיעורין הוא פחות ממלוא לוגמיו. שיעור זה משתנה מאדם לאדם וכיוון שקשה למדוד זאת באדם עם דמנציה, צריך שכמות הנוזלים תהיה פחותה מ־40 סמ"ק. ההפסקה בין אכילה לאכילה או בין שתייה לשתייה צריכה להיות לכתחילה 9 דקות, ועל פי הצורך ניתן גם לקצר את ההפסקה, עד ל־4 דקות; ובשתייה ניתן לקצר גם לדקה. יש עדיפות, על פי היכולת, להסתפק בשתייה ממותקת ומזינה ולהימנע מאכילה. כאשר נערכים לכך נכון, ניתן בשתייה לשיעורין לשתות כמות גדולה שיכולה לספק את צורכי החולה.

ג. אדם עם דמנציה ברמה של ניתוק מהסובבים אותו – אינו חייב כלל בצום. מותר אף להאכילו ככל צרכיו ומותר להאכילו באופן ישיר.

ד. ההגדרה המדויקת של מצבו הרפואי והמנטלי של אדם עם דמנציה היא מורכבת ומשתנה עם הזמן, והגבולות בין המצבים השונים בסעיפים הקודמים אינם חד־משמעיים. לכן מומלץ להתייעץ לפני הצום עם אנשי רפואה ורב, על מנת להגדיר את המותר והאסור.

ה. חובת האדם בשאר העינויים ביום הכיפורים, כגון איסור רחיצה ואיסור נעילת הסנדל, קלה מהחובה לצום. כאשר די לאדם עם דמנציה בתזכורת מהסביבה, צריך להזכיר לו ולמנוע ממנו מלעבור על האיסורים. אך כאשר השמירה על האיסורים מכבידה עליו או מבלבלת אותו, ובוודאי כאשר אין הוא מודע לאיסור, יש להניח לו לנהוג כפי שהוא יכול ורוצה.

ו. אדם שאוכל ביום הכיפורים איננו חייב בקידוש, גם לא בשבת, ואינו חייב ב"לחם משנה". אם הוא אוכל לחם, הוא נוטל ידיו כרגיל, על אף איסור הרחיצה. הוא מברך לפני אכילתו, ואם אכל או שתה כשיעור, מברך אחַר אכילתו. בברכת המזון מוסיף "יעלה ויבוא"; בשבת מוסיף "רצה"; ובברכה מעין שלוש אומר "וזכרנו לטובה ביום הכיפורים הזה". בשתי הברכות, אם שכח להוסיף, איננו חוזר.

תרופות

א. אדם עם דמנציה שזקוק באופן קבוע לתרופות, כולל תרופות להרגעה, ייקח אותם ביום הכיפורים כמו בחול.

ב. אם הוא זקוק למים לבליעת התרופה, ישתה פחות מכשיעור, או ישתמש במים מרים שאינם ראויים לשתייה או יערבב את התרופה במים. אם הוא מתקשה בשתייה בצורה כזו ויש צורך ממשי בתרופה, יבלע אותה עם מים כדרכו.

ג. אם על פי ההוראות הרפואיות צריך לקחת את התרופה יחד עם אוכל והאדם נמצא במצב שהוא מחויב בצום – יאכל פחות מכשיעור, או יצרף כמה אכילות של פחות מכשיעור, כמבואר לעיל. אם לא ניתן לאכול בדרך זו, ההכרעה אם מותר לו לאכול ולקחת תרופה תלויה במידת הצורך שלו בתרופה ויש להתייעץ עם רופא ועם רב.

תפילה

תפילות יום הכיפורים הן ארוכות, וישנן רמות חיוב שונות בחלקי התפילה השונים. בהתאם לסדר החשיבות המפורט במהדורה המורחבת, אנו מציעים שאדם עם דמנציה שרוצה להגיע לבית הכנסת יגיע בבוקר לקראת "ברכו" ויישאר כפי יכולתו ורצונו. ניתן להציע לו להתפלל מנחה בבית ולהגיע לבית הכנסת לתפילת נעילה.