חג השבועות: הדתה שאין בה שום כפיה, אלא הרגשה של נחת רוח

שבועות הוא אחד משלושה רגלים, אבל לא כמו פסח וסוכות אין לו מגבלות של תנאים מוגדרים, של תחומים מחייבים ואין לו מצוות, צווים ואיסורים מיוחדים כפי שיש לשני הרגלים האחרים.
 

התורה מצווה לציין את חג שבועות, אבל לא קבעה תאריך כמועד מוגדר לקיומו כמו לפסח ולסוכות. "ביחס לחגים אחרים תופס חג שבועות מקום זעיר בספרות ההלכתית", כותב הגאון הרב שלמה יוסף זוין ע"ה בספרו "המועדים בהלכה". "מעמד הר סיני ומתן תורה לא נתגבשו בדמות של מצוות מעשיות מיוחדות להם".
 

יש לחג השבועות ארבעה שמות המוזכרים בתורה: חג הקציר, חג הביכורים, חג קורבן מנחה שהקריבו בבית המקדש וחג עצרת, החג המסיים את פסח. השם הנפוץ והרווח הוא חג מתן תורה. החג מעוטר במנהגים. הידוע והבולט הוא אכילת מאכלי חלב אבל לא נאמר בו שום איסור מלבד איסור מלאכה שננקט לגבי כל חג ויום טוב.
 

התורה ניתנה בהר סיני, במדבר. לא במקום בנוי ומיושב. בשטח הפקר. רמז שהנגישות לתורה היא ברשותו של כל יהודי. שבועות נקרא חג מתן תורה ולא קבלת תורה. התורה ניתנה כמתנה לכל. היא של כולם. צריך רק לרצות לקחת חלק, נתח מהמתנה. 
 

שלא כמו מועדי פסח וסוכות שנקבעו בתורה, מועד שבועות ביום ו' סיון נקבע על ידי חכמי התלמוד. התנאים, בני אנוש הם ששקלו, דנו והתווכחו על המועד בסיון הראוי לחג השבועות. הדיון והעיון על מועד שבועות הוא ויכוח תלמודי מרתק (בבלי, מסכת שבת פו-פח) שנמשך גם בספרי אחרונים. מהסוגיה עולה שבעצם מתן תורה התרחש ב-ז' סיון. אבל לענייננו ולזמננו הוויכוח הוא אקדמי. בזמן הזה התקבל המועד של ו' סיון.    

***

 

רבי מנחם מנדל מורגנשטרן, הידוע כרבי מקוצק אמר כי שבועות נקרא חג מתן תורה ולא חג קבלת תורה, כי מתנה היא לכל אחד. אבל קבלת התורה היא כבר עניין שעומד בפני עצמו, כבר תלוי במקבל. כלומר בעוצמת תשוקתו ללמוד וביכולות שלו לקיים את מה שלמד. 
 

עם האמירה הזאת, ההולמת את חריפותו של הקוצקאי, מתמודד רבי יהודה לייב אלטר, האדמו"ר השני לשושלת חסידות גור הידוע בשם "שפת אמת", שם ספר פירושיו על התורה. שפת אמת מפרש את משמעות חג השבועות באופן מקורי ונועז. ברעיונותיו לחג הוא משלב את מתן תורה וקבלת תורה למושג אחד, לדבר מוחשי, לאידיאה שהאדם משיג בשכלו. נכון שנתינת התורה היא לכל אדם. אבל לפי שפת אמת גם קבלת התורה היא בהישג של כל אדם. שפת אמת נותן את חג השבועות מתנה שכרוכה בקבלה.
 

"אבל כשניתנה (התורה) יכול כל איש ישראל למצוא לו קיום על פי מצוות התורה, להתיישב הנפש בגוף, ולכן אמרו 'אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה', שמשבית את המלחמה שבין הנפש ולגוף ולכן הוא בן חורין", טוען שפת אמת. עוד הוכחה לשילוב ולחיבור בין נתינה לקבלה, "התורה נקראת עץ חיים וכמו שאילן מוציא פירות בכל שנה ושנה כמו כן התורה מתחדשת פירותיה בכל שנה... כמו כן בכל חג שבועות, זמן מתן תורתנו, מקבלין בני ישראל חלק התורה המתחדשת על כל ימי השנה". במקום אחר מציין שפת אמת, "שמלבד מה שנתן ה' יתברך התורה, נתן גם כן כח והכנה בנפשות ישראל להיות מקבלים התורה".
 

המסקנה המתבקשת מכל מה שנאמר על שבועות בתלמוד, בספרי אחרונים ובספרי חסידות היא, שהמשמעות המיוחדת של שבועות שהוא יום טוב ראוי, נועד ונגיש לכל יהודי, גם מי שאיננו דתי. זהו חג שנעים ונוח להזדהות עמו, שמעניק תחושה רוחנית גם ליהודי שאיננו שומר ומקפיד על אורח חיים דתי. צריך רק לעצור ליום את השגרה, לדלג על מרוץ החיים, לנטוש את סדר היום העמוס, להתנתק מהשתעבדות לטכנולוגיה.
 

ציון חג השבועות למי שאיננו דתי יראה כהדתה. אבל זאת הדתה שאין בה שום כפיה, המבטיחה הרגשה של נחת רוח, של שלוה נפשית, של התפייסות עצמית. גם כתחושה ארעית היא כדאית.