כשהחליטה הסופרת ומפיקת הטלוויזיה האמריקאית איווט מנסיס קורפורון לחפש מה עלה בגורלו של החייט היהודי סאוואס ישראל, שלוש בנותיו, נינה, ספרה (Spera) וג'וליה, ו"נכדתו" רוזה בללי, שהוסתרו בתקופת הכיבוש הנאצי באי הזעיר אריקוסה שליד קורפו על ידי שכניהם היוונים, היא לא באמת האמינה שתמצא קצה חוט. אבל אחרי שכבר כמעט התייאשה, בעזרת חברת MyHeritage המנהלת את מאגר אילנות היוחסין הגדול בעולם, היא הצליחה לגלות מה קרה לכל אחת מהבנות, לאתר את הצאצאים החיים ואפילו לערוך מפגש מרגש על אדמת האי היווני.
בימים אלה יוצא לאור בעברית ספרה "משהו יפה קרה" (הוצאת כנרת זמורה־ביתן), המספר את סיפור ההצלה האמיתי, המלא והבלתי ייאמן של משפחה יהודית בתקופת השואה על ידי תושבי האי היווני, תוך סיכון חייהם. הספר גם מתאר את החיפוש אחר אותה משפחה יהודית.
מנסיס קורפורון, 51, אם לשני ילדים בגילי 15 ו־18, גרה בניו יורק. בילדותה הייתה קרובה מאוד לסבתה ובילתה איתה זמן רב. "סבתא תמיד סיפרה לי איך החיים היו ביוון", היא מתארת, "בין הסיפורים הרבים היא סיפרה גם על איך הצילה משפחה יהודית. אמרה שכל תושבי האי הקטן עזרו להציל את המשפחה הזאת. שהמשפחה הסתתרה בבית של כומר, שכל האי שמר על הסוד הזה, ושכל לילה בנות המשפחה היו מגיעות לביתה והיא הייתה מאכילה אותן. גם אבא שלי סיפר לי שתושבי האי ידעו שזה מסוכן, שהנאצים יהרגו אותם אם זה יתגלה, אבל בכל זאת עזרו למשפחה היהודית. סבתא שלי אהבה את הבנות האלה. רוזה, הילדה הקטנה, שהייתה אז בת תשע, ישנה עם דודה שלי באותו חדר".
כשבגרה והפכה לעיתונאית, לקחה על עצמה מנסיס קורפורון משימה, לחשוף את הסיפור המלא. זה היה תהליך. "משהו יפה קרה" הוא ספרה השני. לפני כעשור פורסם בארצות הברית ספר הביכורים שלה "כשהברושים לוחשים", רומן המבוסס על זיכרונות סבתה היוונייה, ובו גם הסיפור על אודות המשפחה היהודית. חבריה, שקראו את הספר, התעניינו בסיפור ושאלו מה קרה עם המשפחה. אז היא הרגישה צורך לחפש אחריה ולגלות את הסיפור האמיתי.
"נסעתי ליוון, לקורפו", היא מספרת. "הגעתי לקהילה היהודית, לבית הכנסת, שאלתי אם מכירים את הסיפור של החייט והבנות שלו, ואף אחד לא ידע.
דפקתי על דלתות, וגם אף אחד לא ידע במה מדובר. ואז פניתי ל'יד ושם'. להם היה מעט מאוד מידע שיכול היה להיות רלוונטי לגבי המשפחה הזאת. במסגרת עבודתי העיתונאית נפגשתי עם פרסומאי אמריקאי שסיפר לי על חברת MyHeritage שמתמחה בגנאלוגיה, ועל הפלטפורמה שבאמצעותה אפשר לחפש אנשים בקלות. ככה בעצם נוצר הקשר ביני ובין החברה".
למה היה לך חשוב למצוא את בני המשפחה?
"כשהייתי ילדה קטנה ושמעתי את הסיפור, לא הבנתי את המורכבות שלו. כשנהייתי אמא, התחלתי לחשוב אם הייתי מסכנת את חיי הילדים שלי כדי להציל אחרים. חשבתי המון על מה שסבתא שלי ותושבי האי עשו. למדתי גם על השואה בבית ספר, ביקרתי ביד ושם, למדתי את הסיפור של יהודי יוון, וחשבתי שהצלת המשפחה היהודית הזאת היא סיפור היסטורי מאוד חשוב שלא סופר".
מנסיס קורפורון מודה שלא באמת האמינה שיש סיכוי למצוא את המשפחה. "לא האמנתי שמישהו אי פעם ימצא אותן. גם היו שאמרו לי שזה לא יקרה, תפסיקי לנסות", היא מספרת. "חיפשתי שבע שנים, ואז בשנת 2014 גלעד יפת, מנכ"ל ומייסד החברה, מצא תוך לילה עדות לנינה, אחת הבנות".
בקשתה של מנסיס קורפורון הגיעה לאוזנו של יפת והוא נרתם למשימה, למרות שהעריך את הסיכויים ב־0.1% בשל מידע מועט, חלקו עם סתירות פנימיות. אבל דווקא בגלל הסיכויים הקלושים, הוא החליט לנסות ובתוך לילה אחד פיצח את המקרה. יפת חיפש ברשומות את כל האנשים שעלו לישראל מקורפו, ומצא אישה בשם נינה לוי שהתגוררה ברחוב מאור הגולה בתל אביב.
הוא גילה שהיא נפטרה ב־2005 וקבורה בקריית שאול. למחרת, ביום חורפי גשום, הלך לבית הקברות לחפש את קברה. לשמחתו, שם האב שהופיע על המצבה היה שבתאי. יפת ידע ששבתאי זה סאוואס ביוונית. אם לא די בכך, הוא גם מצא שברחוב מאור הגולה מתגוררת אישה נוספת מקורפו, תקווה לוי. הוא הניח שאם שתי אחיות שרדו יחד את השואה, הן לבטח רצו לגור קרוב אחת לשנייה. תקווה, ידע יפת, זה השם העברי של Spera ביוונית. זה היה בינגו. הפיצוח ריגש את כולם.
"שתי האחיות אומנם כבר לא היו בין החיים, אך גלעד מצא בלוס אנג'לס את הנכדה של תקווה, מישל מנדלוביץ, היום מפיקה בכירה ב־Apple TV", מספרת מנסיס קורפורון. "הוא מיד כתב לי מייל: 'אני מקווה שאת יושבת, תקראי את זה'. אני חושבת שקראתי את המייל עשר פעמים, כי לא האמנתי שזה נכון. זה היה מאוד מרגש, בלתי ייאמן".
מנדלוביץ היא נכדתה החורגת של תקווה, שמעולם לא הביאה ילדים משלה. היא נישאה לסבא הביולוגי של מישל, חיה עמו וגידלה את ילדיו ואת נכדיו כאילו היו שלה. "התקשרתי למישל ואמרתי לה שאני חושבת שהיא המשפחה שאני מחפשת", מספרת מנסיס קורפורון. "מישל מעולם לא שמעה על הסיפור, כי סבתה אף פעם לא דיברה על השואה. התברר שהצאצאים בארצות הברית מכירים גם צאצאים של רוזה שגרים ברחובות. בישראל רוזה נקראה שושנה חסיד. אחרי שמצאנו את מישל מצאנו גם את הבנים של רוזה, פרץ ואברהם חסיד. גם להם לא היה מושג על הסיפור. רוזה לא דיברה על התקופה ההיא ועל המלחמה, זה היה סוד גדול. גלעד נסע לפגוש את המשפחה ברחובות וסיפר לילדיה של רוזה את הסיפור המלא".
מה עלה בגורל המשפחה?
"אשתו של סאוואס נפטרה עוד לפני המלחמה. סאוואס עצמו מת ביוון מיד אחרי המלחמה. ג'וליה (בלולי לאחר הנישואין) ונינה גרו באתונה. ספרה ורוזה עברו לישראל אחרי השואה. שנים מאוחר יותר, כשג'וליה מתה, גם נינה עברה לישראל".
רועי מנדל, התחקירן הראשי של חברת MyHeritage, מספר שבמהלך המחקר התברר כי רוזה בעצם לא הייתה נכדתו של סאוואס, ולא הבת של אף אחת משלוש האחיות. "היא הייתה קרובת משפחה, כולם בקהילה היהודית בקורפו היו במובן זה או אחר קרובי משפחה", הוא מסביר. "רוזה פשוט הצטרפה להפלגה לאריקוסה יחד עם שלוש הבנות בזמן שהנאצים ריכזו את כל היהודים ביוני 1944 במצודה בקורפו וגירשו אותם לאושוויץ, שם נרצחו כולם. היא נותרה לבדה בזמן שהוריה ואחיה גורשו. סאוואס ובנותיו הפכו למשפחתה היחידה. מצאנו גם שאחד מאחיה של רוזה (שושנה), גבריאל, הופיע ברשימות ברגן בלזן כמי שהיה עדיין בחיים בסוף המלחמה. אבל לא ברור אם הצליח לשרוד ומה עלה בגורלו. כל היתר, הורים ואחים וסבים וסבתות, נרצחו כולם".
המפגש בקורפו ב-2015. צילום: MyHeritage
"אנשים עדיין שונאים"
טלנובלה כזאת אי אפשר לסיים ללא מפגש משותף. הוא אכן התקיים בשנת 2015 בקורפו בנוכחות מנסיס קורפורון ומשפחתה, מישל ומשפחתה, ובניה וצאצאיה של רוזה. גם יפת וצוותו כמובן הגיעו. "זה היה היום הכי מרגש אי פעם", מתארת מנסיס קורפורון. "זה היה ממש מופלא ואמוציונלי. דיברנו על כך שזה לא ייאמן שמצאנו אחד את השני, שזה ממש נס. הרגשנו מיד כאילו גדלנו באותה משפחה. הם גם הראו לי תמונות של סאוואס".
מקורפו הפליגו החבר'ה לאריקוסה, שם הוענק אות כבוד לכל תושבי האי מטעם קרן ראול ולנברג על הצלת המשפחה תוך סיכון חייהם. התושבים שמרו בסוד את הסיפור, הסתירו את המשפחה והעבירו אותה מבית לבית בכל פעם שהגרמנים היו מחפשים.
במסגרת המחקר שעשה צוות MyHeritage לאיתור צאצאיהם של סאוואס ושל הבנות, נגבו עדויות מעשרות אנשים. "דיברנו עם כל ניצולי השואה מקורפו החיים בישראל ובקורפו, שמנו ידינו על תמונות ותעודות ובעיקר - הכי חשוב - הצלחנו להשיג בשיתוף פעולה עם הארכיון העירוני בקורפו את כל תעודות הלידה של היהודים באי", מספר מנדל.
"בעבודת פאזל מורכבת ומאוד מרגשת, הרכבנו את אילן היוחסין של יהדות קורפו, הכולל כ־4,000 איש ובו כל בני הקהילה שנרצחו בשואה, וענפים שהיגרו מקורפו בתחילת המאה ה־20 לטרייסטה באיטליה ולאלכסנדריה במצרים. הסיפור המלא על המחקר המורכב שעשתה חברת MyHeritage וחשיפת הסיפור של סאוואס ובנותיו נלמד היום בבתי הספר כחלק מתוכנית לימודי השואה בתיכונים. הוא מופיע בפרק על יהדות יוון שהתווסף בשנה שעברה למערך השיעורים של בתי הספר התיכוניים".
מנסיס קורפורון מספרת שמאז המפגש כולם הפכו למשפחה אחת גדולה. "אני אוהבת אותם", היא אומרת. "הם אנשים מאוד טובים. אנחנו בקשר, אוהבים אחד את השני, אני מבקרת אותם בישראל. גם הייתי בבר מצוות של המשפחה".
כבר לאחר המפגש ביוון החליטה מנסיס קורפורון לכתוב את ספרה השני. "הבנתי שכסופרת ועיתונאית אני צריכה לספר את כל הסיפור, כולל החיפוש, הפיצוח, מציאת הצאצאים והמפגש", היא אומרת. "הספר Something Beautiful Happened יצא בארצות הברית ב־2017, והיה רב־מכר. עכשיו הוא תורגם לעברית, יושק בישראל ואני מאוד נרגשת. אני אפילו לא יכולה להאמין שזה באמת קרה".
במהלך מסע החיפוש חובק העולם שעשתה, חוותה הסופרת על בשר משפחתה את האנטישמיות הרצחנית. ניאו־נאצי רצח את אחיינה בן ה־14 ואת סבו כשחשב בטעות שהם יהודים מאחר והם היו בדרכם למרכז הקהילתי היהודי בעיר מגוריהם בקנזס. "זה קרה שלושה ימים לאחר ששוחחתי לראשונה עם מישל", היא מספרת. "גילויי אנטישמיות ממש שוברים את לבי. אני פשוט לא מבינה איך זה עדיין קורה היום, איך לא למדנו מהעבר, איך אנשים עדיין שונאים".
