יותר לימוד תורה לנשים: פרופ’ ורד נעם מאוד הופתעה כששר החינוך הרב רפי פרץ התקשר בתחילת השבוע לבשר לה על זכייתה בפרס ישראל בתחום חקר התלמוד. היא הייתה בטוחה שיש בכירים וחשובים ממנה בתחום המתאפיין בפטריארכליות גברית כמעט מוחלטת. פרופ’ נעם היא האישה הראשונה שזוכה בקטגוריה הזו, והיא מייחלת לרגע שבו המגדר לא יהווה כותרת בעולם הלימוד היהודי, ונשים יזכו ללימוד שוויוני.
"בהחלט הופתעתי והתרגשתי. האם אני מרגישה חלוציות ושליחות? במידה מסוימת", היא אומרת בבוקר שאחרי הזכייה, בין מבול הטלפונים שביקשו לברכה. "ידעתי שהוגשתי אבל לא באמת חשבתי שזה יקרה. תודעת 'הזכות לחיות במדינת ישראל' מרכזית בחיי, וההכרה הרשמית מהמדינה משמעותית ומרגשת עבורי במיוחד".
פרופ’ נעם מכהנת כיום כראש בית הספר למדעי היהדות והארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ומלמדת בחוג לפילוסופיה יהודית ותלמוד. היא בת 58 ומתגוררת בכפר אדומים, אם לשישה ילדים וסבתא לנכדים, נולדה וגדלה בירושלים, בבית דתי. כבר כילדה התעורר בה רצון עז לחקור וללמוד את עולם הספרים היהודי, שהיה חסום בפני נשים. “מאז היותי ילדה, הכוח המניע בחיי היה הרצון להצטרף לשיחה של העם היהודי, ללימוד שלו, שנשים לא היו מוזמנות אליו", היא מסבירה. "במובן זה אני מרגישה שמחה גדולה וזכות. במובן אחר, אני חולמת שנגיע למצב שבו הסוגיה המגדרית תהיה לא רלוונטית. שיהיה זה אך טבעי שכולם לומדים יחד את האוצרות המשותפים שלנו. גדלתי בבית לומד תורה, והרצון החזק להיות חלק מזה ליווה אותי תמיד. אני חושבת שהלימוד הוא המנגינה של החיים היהודיים. זה הדבק הרגשי והאינטלקטואלי שמחבר בין יהודים, הממד הנוסף בחיים ואתגר תמידי. זה אידיאל עליון שחכמינו הציבו בראשית תרבותם והצליחו להנחיל הלאה".
התפלחה לשיעורים
בבית הספר שבו למדה בירושלים לא לימדו תלמוד. אבל כבר כילדה נהגה לברוח לבית הספר הסמוך ולהתפלח לשיעורי התלמוד. הוריה התייחסו לעניין בחיבה, לדבריה. זו לא הייתה האג’נדה שלהם, אבל הם לא מנעו בעדה, ואביה אף נהג לשתף אותה מדי פעם בלימוד.
“תמיד הייתה בי שאיפה חזקה ללמוד גמרא, כי מדובר בטקסט יהודי מכונן, גם בהקשר של עיצוב חיי ההלכה וגם בהקשר של שיח אינטלקטואלי – שהתלמוד הוא טקסט היסוד שלו", היא מדגישה. "לאורך ההיסטוריה, נשים בכל העמים לא זכו להשכלה משום סוג והחברה הלומדת הייתה גברית. כך היה גם בעולם היהודי. בדורות האחרונים נשים הפכו שותפות ללימוד והשכלה בחיים הכלליים, אבל לצערנו זה עדיין לא קרה בעולם לומד התורה. מערכת החינוך הדתית בפירוש לא מקנה השכלה תורנית שווה לגברים ולנשים כיום. יש שינוי, יש התקדמות, אבל אין שוויון. זה דבר שלא היינו סובלים בשום פנים ואופן אם היה מדובר על מתמטיקה או היסטוריה, ומשום מה כשמדובר בלב הזהות שלנו, שם אנחנו מסכימים לחוסר שוויון".
נעם העבירה את שירותה הצבאי כמדריכה בבית ספר שדה קשת ברמת הגולן, ושם, בין האתרים ההיסטוריים, התחזקה אהבתה לתקופת המשנה והתלמוד. בתחילת שנות ה־80 נרשמה ללימודי יהדות באוניברסיטה העברית בירושלים, שם התגלה גם החסם הראשון: היא הייתה האישה היחידה בחוג והיה חסר לה הרקע הדרוש לקבלה.
"היה לי ברור שכדי להיות חלק מעולם לימוד התורה עליי לפנות לערוץ האקדמי", היא אומרת. "גם שם נוכחות של אישה הייתה חידוש, כי כדי להיכנס לתחום מחקרי בתלמוד נדרש רקע קודם שהוקנה לגברים ולא לנשים. אבל התחלתי ללמוד והשלמתי תוך כדי תנועה. הייתי אז האישה היחידה בחוג, וכיום יש דור צעיר של נשים חוקרות ומרצות בתחומי תלמוד, פילוסופיה יהודית וקבלה במקומות שונים".
על אף היותה האישה הראשונה שזוכה בקטגוריה גברית מסוג זה, הסוגיה המגדרית פחות מעסיקה אותה. היא בוחרת לא להתעכב על זה, ולהתייחס לדברים בפשטות ובטבעיות, לא להכריז על תקרות זכוכית, אלא לנפץ אותן. "בתוך הסביבה הגברית שבה למדתי, הדרך שלי הייתה לא להדגיש את ההיבט המגדרי אלא להפך", היא אומרת. "כיוון ששאפתי שהלימוד יהיה פתוח לכל ללא מרכיב מגדרי, המדיניות שלי הייתה להרגיש, ולהעביר את המסר, שאני עוד יהודי שזכותו וחובתו ללמוד, שעוסק במחקר של מורשת אבותיו. יש לי עניין שנשים ייכנסו ללימוד כדבר מובן מאליו. והדרך להיות שם היא פשוט להיות שם. פחות לעסוק בפוליטי, ויותר ללמוד, ללמד, לחקור ולפתוח את השערים. כן, היו קשיים מסוימים שנתקלתי בהם, וניתן היה לייחס אותם לעניין המגדרי, אבל עשיתי מאמץ גדול לא לחשוב בצורה זו".
בנימוקי ועדת הפרס נכתב כי למחקר של פרופ’ נעם חשיבות רבה, והיא מהווה דמות מופת בתרומתה להנגשת הספרות הרבנית והתלמוד לכלל ציבור הלומדים והלומדות בישראל. נדמה כי זו בדיוק המטרה שאליה היא חותרת – הנגשת הלימוד לכולם. "הכניסה לעולם האקדמי חשפה אותי לא רק ללימוד עצמו אלא למבט ביקורתי־מחקרי שבנוי על כלים מודרניים: פילולוגיה, מסורת הנוסח, חקר התרבות וההיסטוריה, ניתוח ספרותי, כלים דיגיטליים", היא מסבירה. "אני חושבת שחלק ממה שצריך לשאוף אליו היום הוא לא רק הפלת המחיצות בין לומדים שונים, אלא גם בין דרכי הלימוד. הלימוד צריך להתרחש תוך שיתוף פעולה של העולם האקדמי עם הלימוד המסורתי. המדיה הדיגיטלית מאפשרת להרבה אנשים להגיע למשאבי לימוד שלא היו זמינים קודם, והלימוד נפתח לאנשים וקבוצות שונות בחברה. אין לשום מגזר מונופול על אוצרות הרוח היהודיים ותקוותי היא שהלימוד יתפשט ויקיף ציבורים רבים בלי אבחנות. לפתוח את האוצרות שלנו לכל מי שמבקש אותם".
“בלב הישראליות"
ועדת הבחירה ציינה בנימוקיה גם את החסמים שהיו בדרכה של פרופ’ נעם וכתבה: “בעוד עולם הלימוד המסורתי היה חסום בפניה, שערי העולם האקדמי היו פתוחים בפניה... והחוויה השפיעה על הדרכים שבהן דאגה לפתוח בעזרתן את השערים הללו לכל מי שחפץ לבוא וללמוד”.
"אני עומדת כיום בראש בית הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב", היא מציינת, "וזהו מקום פורה ומצמיח של מחקר ושל עמיתים נפלאים ותלמידים מצוינים. מאוד משמח אותי שזה קורה דווקא בתל אביב, בלב הישראליות, מתוך הבנה שאוצרות הרוח שלנו לא שייכים למגזר מסוים או לקבוצה חלקית בעם. אנחנו כבר רואים שינוי ואני גאה להיות חלק ממנו. יש מנהג שהתחדש לפני כ־100 שנה שאנשים לומדים כל יום דף בתלמוד ואז מסיימים אותו תוך שבע שנים וחצי. בהתחלה זה כלל יחידים, ולאט לאט מאות אלפי יהודים ברחבי העולם נכנסים לזה. ואם שני יהודים נפגשים במקום כלשהו בעולם, הם יכולים לדבר על אותו דף, והרשת מלאה שיח של הדף היומי. לאורך כל הדורות זה היה לימוד לגמרי גברי. בהקשר של השותפות הנשית, ראינו לפני כחודשיים נשים רבות שסיימו את הש"ס באירוע מרגש. יותר ויותר נשים לומדות. יש היום כבר סמיכת נשים לרבנות אורתודוקסית, מדרשות רבות, ויותר נשים נכנסות לאקדמיה כחוקרות במדעי היהדות. הדברים עדיין בתחילתם אבל הם קורים. יש כוחות מאוד חזקים שדוחפים בכיוון הזה, ויש כמובן גם לחצים מהכיוון השמרני, אבל דווקא הנושא של לימוד תורה לנשים לא מעורר הרבה התנגדות אפילו בחוגים שמרניים, ובסך הכל העולם הדתי הולך ונפתח לזה".
אחד הנושאים שחשוב לה לעסוק בו הוא הקניית לימודים שווים לבנים ובנות במוסדות הלימוד הדתיים והמסורתיים. "באופן אבסורדי", היא אומרת, "ככל שרמת הדתיות של חברה מסוימת עולה, הבורות של הנשים גדולה יותר. אני חושבת שזה מצב שהוא מסוכן לא רק לעתידן ולתודעתן של נשים בחברה הזאת, אלא גם לעתידה של התורה עצמה. צריך לפתוח שערים להשכלה יהודית והיכרות עם ארון הספרים היהודי בכל מערכות החינוך. בעיניי אין חטא חמור מלמנוע דעת מאנשים, כל דעת. למנוע את המקורות שלנו מציבור כלשהו זה עוול. בתוך העולם הדתי, למנוע תורה מנשים זהו עוול לא פחות חמור. הייתי מקימה מערכת חינוך של ישיבות תיכוניות לבנות שתאפשר את לימוד התלמוד והפוסקים שאחריו ברמה הגבוהה ביותר, כולל ישיבות גבוהות, כוללים, ועד לימודי הסמכה לרבנות ולדיינות. מעבר לזה, הגיע הזמן להקים בית ספר דתי מאוד, שוויוני מאוד ומעורב של בנים ובנות, שבו ילמדו תורה באינטנסיביות וברמה גבוהה, בדומה לדגם שקיים באורתודוקסיה המודרנית בארצות הברית, למשל בבוסטון".
