בחג השבועות עם ישראל קיבל את התורה. שמו המקובל של החג ותוארו – חג מתן תורה. לא קבלה. מתנה. לשני המונחים משמעויות שונות שמעניקות לחג, שהוא אחד משלושה הרגלים, מעמד מיוחד ויחודי, שאין לשום חג ולא לשני הרגלים, פסח וסוכות.
שניים מענקי תנועת החסידות עוסקים בהסברת המיוחדות בתוארי החג - מתנה וקבלה. הרבי מקוצק והאדמו'ר השני לשושלת חסידות גור הידוע על שם ספרו "שפת אמת". הצדיק מקוצק, רבי מנחם מנדל, (1859-1787) כהרגלו בקודש, תקיף, בוטה ותובעני. התורה ניתנה על ידי הקב'ה במתנה לכל אחד. היא מיועדת, חשופה ונגישה לכל אחד. קבלתה תלויה ברצון של היהודי, במחוייבויות שהוא מוכן לגלות ולקבל על עצמו, ביכולות שלו לקיים את מה שלמד.
רבי יהודה לייב (1905-1847) בעל שפת אמת, מפוייס, כדרכו בקודש, מקורי, נועז. שפת אמת מחבר, משלב ומשזר את מתו תורה וקבלת התורה למושג אחד, ליעד מוחשי, לרעיון שאדם משיג בשכלו ומקיים במעשה. נכון שנתינת התורה היא לכל אדם. אבל לדברח שפת אמת, גם קבלת התורה היא היא בהישג של כל אדם. התורה היא מתנה, אחוזה, כרוכה הדוקה בקבלה. "התורה נקראת עץ חיים וכמו שאילן מוציא פירות בכל שנה ושנה כמו כן התורה מתחדשת פירותיה בכל שנה. כמו כן בכל חג שבועות, זמן מתן תורתנו מקבלין בני ישראל חלק התורה המתחדשת", כתב שפת אמת, מציע וקובע לכל יהודי: "מלבד מה שנתן ה' יתברך התורה, נתן גם כוח והכנה בנפשות ישראל להיות מקבלים התורה".
חג השבועות הוא מיוחד ויחודי בהרבה בחינות. התורה לא מציינת את יום ומועד החג כמו לגבי שני הרגלים והמועדים האחרים. בתורה אין איזכור וזכר לכך שבחג השבועות ניתנה תורה לעם ישראל. בהשוואה לחגים האחרים, לחג השבועות מקום צנוע, זעיר בספרות ההלכתית. לחג המציין את האירוע הכי מכונן של עם ישראל, מעמד הר סיני וקבלת התורה, אין מצוות מעשיות, לא עשין ולא לאווין. יום ומועד נקבע בתלמוד, על ידי התנאים וגם לאחר ויכוח ודיון מרתקים, (תלמוד בבלי, מסכת שבת פ'ו-פ'ח). החג אבל מעוטר במנהגים. הידוע והבולט אכילת מאכלי חלב וקישוט בתי הכנסת בעשבים ובעלים. לכל הלכות החג הוקדש סימן אחד וקצר בשולחן ערוך וגם הסימן הזה נכלל בהלכות חג הפסח.
המיוחדות הזאת של החג, ההצטנעות הכתובה שניתנה לו, העדר של מצוות ושל איסורים הם שמעניקים ומחדירים את מעמדו, חשיבותו ועוצמתו של חג השבועות. למתן תורה וקבלתה אין צורך במצוות מיוחדות או לאיסורים. מתן תורה וקבלתה אינם כרוכים בזמן, אין מוגבלים למצוות או לצווים של איסורים. כדברי הפסוק "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה". אין גבול לגדולתו, למרכזיותו ולעוצמתו הרוחנית של חג השבועות – חג מתן וקבלת התורה.
צדדים מיוחדים אלה של החג מתועדים, מודגשים ומונצחים לדורות בתורת שפת אמת. מאמר נפלא: "כשניתנה (התורה) יכול כל איש ישראל למצוא לו קיום על פי מצות התורה להתיישב הנפש בגוף. ולכן אמרו, אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה שמשבית המלחמה שבין הנפש והגוף לכן הוא בן חורין". עוד מאמר מקורי ונועז על משמעות חג השבועות. "כל הנביאים קיבלו נבואתם מהר סיני. כמו כן בכל שנה ושנה מקבל כל אחד מישראל בחג הזה כל מה שעתיד להבין ולחדש בתורה. וזהו שאמרו 'אלמלא האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא' האי יומא ממש. זהו החג שבו ניתן התורה לכל השנה". )שפת אמת, שנת תרל'ה). נכדו של שפת אמת, האדמו'ר מגור, רבי שמחה בונים, זצ'ל, הידוע בשם ספרו על התורה "לב שמחה", מזכיר גם הוא את המחבר והמקשר בין נתינה לקבלה. "מלבד מה שנתן השי'ת ג'כ כח והכנה בנפשות ישראל להיות מקבלים התורה.. ועל זה משבחין, על שקרבנו לפני הר סיני לבד נתינת התורה – דיינו".
שפת אמת הקפיד לרשום, לתעד לדורו ולדורות הבאים את דברי התורה שלו. כל רעיון, כל הגות, כל מחשבה ועיון, העלה כל הכתב. גם מכתבים שכתב לבני משפחתו ולחסידים ביקש שישמרו. בכל שנה התחיל מחברת מיוחדת לפירושיו והסבריו לפרשיות השבוע. במיוחד הקפיד שפת אמת לרשום דברי תורה שאמר ב"שולחנות" בשבתות ובימי חג. הרבי מקוצק הקפיד שלא להשאיר אחריו דברי תורה בכתובים. אבל על שום אדמו'ר חסידי לא נאמרו, נכתבו והופצו דברי תורה, אימרות, רעיונות וסיפורים בהיקף דומה לזה שפורסמו על הרבי מקוצק, משמו ומטעמו. סיפור אחד מגלה, מבטא, ממחיש את השקפתו על קבלת תורה ופירושו המעשי של המונח. הרבי שאל פעם אברך מה אתה עושה? השיב האברך, אני לומד גמרא. צעק אליו הקוצקאי, ומה הגמרא לימדה ומלמדת אותך?! במלים אחרות, התורה היא מתנה. אבל חשוב ותלוי מה ואיך לומדים מקבלת מתנה כמו לימוד התורה.