"פודיש": החיבור המושלם בין אוכל ליהודים

אין זמן טוב יותר מאשר העת הנוכחית כדי לעסוק בדברים שמחברים בין אנשים, שעושים טוב על הלב, שמחזירים אותנו קצת לבית אמא וסבתא, לזיכרונות הילדות שנתנו לנו נחמה וביטחון. ואין משהו טוב יותר לעסוק בו אחרי כל מה שאנחנו עוברים בשנה וחצי האחרונות מאשר במנחם הרשמי - אוכל. אוכל מסורתי, וזה לא חדש, הוא אחד מסיפורי ההיסטוריה החזקים ביותר שיש לכל התרבויות להציע, ובטח לנו, הישראלים, שהפכנו לאומה קולינרית עם הרבה עבר ועם הווה שכולו פיוז'ן שיוצר מסורות חדשות.

"פודיש" (Foodish) היא יוזמה חדשה, שיוצאת היום (28.5) לדרך - ולא רק דיגיטלית - ותעסוק בחיבור בין יהדות, ישראליות וקולינריה. זוהי הזרוע החדשה והקולינרית של "אנו", מוזיאון העם היהודי, שנפתח לפני חודשיים ולמעשה החליף את מה שהיה מוכר פעם כ"בית התפוצות".

המטרה של פודיש היא קודם כל לחבר בין קהילות יהודיות ברחבי העולם דרך סיפורי אוכל יהודי, אבל לא רק. "המטרה היא לאצור את כל סיפורי הטעם של כולנו לא רק בארץ ולא רק במקומות הסטנדרטיים. משהו בין טשקנט לקוסטה ריקה", אומר מנכ"ל המוזיאון דן תדמור, "זה גם בינינו. אוכל הוא עמוד תווך שמחבר את כל החושים, ובעיקר את הזיכרונות. למי מאיתנו אין זיכרונות, אסוציאציות וסיפורים. וזה אולי הזמן לדייק ולומר שאנחנו פחות מעוניינים להיות המאגר הרשמי, אלא ללוות את ההקשר ההיסטורי־התרבותי שכרוך באוכל. הסיפורים שלנו, של כל אחד מאיתנו, שנשזרים יחד לסיפור הגדול של העם היהודי".

מירב אורן עומדת גם היא מאחורי הרעיון, לצד תדמור וצוות המוזיאון הרחב. אורן היא יזמית קולינרית שהקימה בעבר את המיזם המוצלח "מסעדות פתוחות", פסטיבל קולינרי אורבני ששילב אוכל, תרבות, טכנולוגיה, אומנות וחדשנות. מה שהתחיל כפרויקט קטן ביפו בשנת 2013 הפך לפסטיבל ענקי בירושלים בשנת 2019, שהביא לכאן בלוגרים ואושיות קולינריות מרחבי העולם ושם את ישראל - כמעצמה קולינרית מתהווה - על המפה הבינלאומית.

אורן, שגם שותפה במיזם פודטק שקורם עור וגידים, הגיעה מעולמות השיווק והאירועים. לדבריה, היא תמיד הייתה יזמית, ואת החברה הראשונה שלה מכרה בגיל צעיר, אחרי שנתיים של פעילות עבור סוכנות הפרסום מקאן. ההצלחה של "מסעדות פתוחות" גרמה לה להבין שהלב שלה, על כל המשתמע מכך, שייך לקולינריה.

היא הצטרפה לפני כשנתיים לצוות המייעץ של המוזיאון, ובאחד המפגשים על טהרת הקולינריה היהודית, שנערך בביתה של השפית והעיתונאית הילה אלפרט, נכח גם בוב גוטסמן, מהתורמים הגדולים למוזיאון. יחד הם חשבו מה השלב הבא שיחבר יהדות, היסטוריה ומסורת. כולם הביטו בשולחן והבינו שהמיזם הבא שלהם חייב להיות קולינרי.

לא רק קרפלך

"אנחנו בעצם מגדירים את פודיש כזרוע הקולינרית של 'אנו', שעוסקת בזהות ובתרבות יהודיות דרך סיפורי אוכל", אומרת אורן. "אוכל הוא הבסיס של כולנו, אנחנו מדברים על אוכל מכל הארצות ומכל התקופות. פחות מעניינים אותנו מתכונים ספציפיים כאלה או אחרים, אלא תמיד הסיפור שעומד מאחוריהם. כשאת קמה בבוקר, את לא כל כך שואלת את עצמך שאלות, אבל כשאת גרה בארה"ב, בספרד, בצרפת, ואפילו במרוקו, העיסוק בזהות היהודית הוא משהו שנוכח כל הזמן. כשהקמנו את פודיש, הבנו שכל פעילות שיש במוזיאון יכולה לקבל פרשנות קולינרית תחת המיזם".

מה למשל?
"יש במוזיאון תוכניות חינוך לילדים שעובדות בכל העולם, ואחת מהן היא 'תמונות מספרות'. הילדים התבקשו להביא תמונה מעברה של המשפחה ולשחזר אותה. בחלק החינוכי של פודיש אנחנו עושים את אותו הדבר בדיוק, רק עם תמונה מליל הסדר, משבועות או מכל דבר אחר שקשור לקולינריה מסורתית".

אבל לא עוסקים כאן רק בחינוך. בסוף חודש מאי תיפתח סדרת אירועים שיתקיימו בגג המוזיאון וישלבו היסטוריה וטעימות. "הולכות להיות מסיבות בגג של המוזיאון בשבוע האחרון בסוף כל חודש. ממסיבת קיגל (המסיבה הראשונה, קיגל פארטי, תיערך במהלך חודש יולי - ט"ל) ועד ערב חריימה. אוכל יהודי, בייחוד בישראל, נתפס תמיד כקרפלך וקניידלך, אף שיש מגוון גדול מאוד של מטבחים שלא כולנו מכירים. האוכל היהודי הגיע מרחבי העולם כולו, לכל עדה אוכל משלה, לכל משפחה מנה איקונית שעוברת מדור לדור", היא מוסיפה.

באחת הסצנות החשובות ביותר בסרט "רטטוי" מופיע מבקר מסעדות אימתני שטועם מנת רטטוי פשוטה, והיא זורקת אותו 30 שנה אחורה, לבית אמו. זו התבררה להיות אותה המנה שעיצבה את כל חוש הטעם שלו והחזירה אותו לילדות. זה בדיוק מה שהצוות מתכנן שיקרה לכם באירועים הפרונטליים.

אילו עוד אירועים אתם מתכננים?
"הגג שלנו הוא מקום שהבנו שאנחנו חייבים לנצל. לצד המסיבות בכל יום שישי האחרון בכל חודש, נארח את סדרת "סיפורים מהמטבח", שאותה ינחה חוקר הקולינריה רועי ירושלמי, ובכל פעם הוא יארח שף או בשלן ממטבח שונה. בכל שיחה טועמים מהאוכל ועושים סיור במוזיאון, והכל בכרטיס אחד (שמחירו 89 שקל - ט"ל)". אחרי שתמלאו את הבטן תוכלו לרדת לחלל המוזיאון ולחזות במיצג אינטראקטיבי ראשון מסוגו, המשלב עשרה מתכונים מעשרה מטבחים שונים ואת האפשרות "להכין אותם" באופן וירטואלי על גבי מסך התצוגה.

בבורד ובצוות הרעיוני של פודיש אפשר למצוא כמה מהשמות המוכרים בעולם הקולינריה הבינלאומי כמו ג'ואן ניית'ן, עיתונאית ומחברת ספרי בישול אמריקאית שנחשבת בעיני רבים לג'וליה צ'יילד של המטבח היהודי, אסף גרניט, השף עטור כוכב המישלן, ליאור לב סרקרז, מאושיות הקולינריה המובילות בניו יורק והבעלים של בית התבלינים "la boite", עופר ורדי, יזם "לאנץ' בוקס" וכותב הבלוג החודשי של פודיש, המנגיש את הסיפורים לקהל הרחב, ורועי ירושלמי, שאמון על אירוח האירועים.

אפשר חשבון בבקשה?

"פודיש" דרש השקעה כלכלית לא מבוטלת. "לפני שנתיים, כשהתחלנו לעבוד על הפרויקט, הושקעו בו כ־2.5 מיליון שקל, החל בתחקיר וכלה בכתיבת תוכנית עבודה ובפיתוח הפלטפורמה שכבר עובדת בחודשים האחרונים ברשתות החברתיות. כשאנחנו מביטים קדימה, אנחנו רואים הוצאה דומה, של 2.5 מיליון שקל נוספים, עד להשקה הבינלאומית, שצפויה להצטרף לזו המקומית בתחילת שנת 2022".

כדאי לומר שהמוזיאון היהודי קיים משנת 78', ולפני חודשיים נפתח בגרסה מחודשת, הנפרשת על כמעט 7,000 מטרים ברמת אביב. "בחודשיים האחרונים, מאז שפתחנו, עברו כאן יותר מ־35 אלף איש", אומר תדמור. "ואני מנסה להבין אם המיזם הוא עוד דרך לקרב את הקהל הנהנתן הישראלי לעולם האומנות. "אנחנו עוסקים באופן כללי כל הזמן במציאת דרכים להעמיק את תחושת השייכות לזהות היהודית, ואוכל הוא פשוט כלי נהדר. אנחנו מקפידים לטפל באוכל בדיוק כמו בכל תחום אחר שאנחנו מטפלים בו", הוא אומר.

תדמור, שהגיע לתחום אחרי שנים רבות שבהן עבד בשוק הפרטי, מבין שכללי המשחק במגזר השלישי שונים מעט. "אנחנו מוסד ללא כוונות רווח, ובכל דבר אחר שאנחנו עושים, אנחנו מבינים שהאירועים עצמם לא יכסו את ההוצאות, אבל כל עוד האירוע נושא את התוכן והמסר שאנחנו רוצים להעביר, וכל עוד הוא יגיע לרמת מעורבות גבוהה, זה מצוין מבחינתנו. מוזיאון בעולם האימפקט הוא בעצם מסוג העסקים שיש להם שתי שורות תחתונות".

אבל בכל זאת צריך לגייס כסף לכך.
"כשאתה פועל במגזר הפרטי, אתה רואה שורה תחתונה אחת, והיא שורת הרווח. עם זאת, בשנים האחרונות אתה צריך להראות גם קצת אחריות חברתית. המגזר שאני פועל בו עכשיו הוא בהגדרתו מגזר שיש לו שתי שורות תחתונות. אתה לא יכול להתפשר על שורה תחתונה תקציבית-כלכלית כי בסוף צריך לשרוד, אבל אתה נמדד קודם כל באימפקט שלך. וזו מגמה שהולכת ומתגברת בעולם. לפעמים החלק המסובסד יבוא מתורמים, לפעמים מחסויות. לעתים זה יבוא מהכנסות עצמיות. כשאני מסתכל על התקציב השנתי, כרבע ממנו אנחנו  מקבלים כתמיכה מהמדינה, ושאר ה־75% הן הכנסות עצמאיות ופילנתרופיה, ובלעדיהן אני לא יכול לשרוד".

פודיש תפעל, מעל הכל, כפלטפורמה דיגיטלית חדשה שתאגד את כל הסיפורים, המתכונים, התמונות והסרטונים ואת מפת פודיש העולמית, שתוכל ללוות אתכם גם במסעות בעולם בחיפוש אחר קולינריה יהודית במקומות שאפילו לא חשבתם שתמצאו.  

"באתר יוכל כל אחד לשתף בסיפורי האוכל שלו. אני גדלתי ברעננה, ואני ילדה פולנייה שאוכל לא היה כל כך לחגוג בבית. אבל אני נשואה לדוד, שהוא מרוקאי, ואין דברים כמו האוכל הזה. כור ההיתוך והקשרים האלה, מה שכל אחד מביא מהבית והחיבורים שנוצרו יחד - זה מה שמעניין אותנו. בסוף, אני בעצמי רוצה לשמוע את הסיפורים", אומרת אורן. באתר, אגב, תוכלו למצוא גם את שלל הפעילויות והמסיבות הקולינריות המתוכננות, לרכוש כרטיסים ועוד. "בשלב מסוים התכנון הוא להתחיל לעשות אירועים בעולם לא רק בפורמט הדיגיטלי. ואנחנו מקווים שזה ייצא לפועל כבר בחודשים הקרובים".