מנהג יפה נהגו במשפחתנו בימי חנוכה. לאחר הדלקת הנרות, היינו מסובין כולם סביב קערת לביבות מהבילה, וכל מי שחשקה נפשו לאכול לביבה חמה ומתוקה, חייב לומר נימוק אחד לפחות למנהג היפה הזה של אכילת סופגניות ולביבות בחנוכה. כנראה שאני, לצערי, ידעתי לספק הכי הרבה טעמים, ועד היום אני צריך להתמודד עם כל אותן לביבות עודפות שאכלתי.
אז אם חשקה נפשכם לאכול סופגנייה או לביבה חמה ומתוקה, וגם במשפחתכם משחקים את המשחק הנחמד הזה, אני תמיד כאן לעזור. ובתור שירות לציבור אחלוק איתכם את הטעם החדש למנהג אכילת הסופגניות, קולקציית 2022:
למה אוכלים סופגניות בחנוכה? כי אם יש משהו חשוב שהסופגנייה מלמדת אותנו, הוא שהסוד טמון במילוי. עם כל הכבוד לסופגנייה כשלעצמה, בסופו של דבר היא רק סופגנייה. טעימה וחמה ופריכה, אבל רק סיפור מסגרת. מה שהופך אותה מסתם כדור בצק, ריקן וחלול, לחוויה קולינרית עם אמירה משמעותית, זה רק המילוי שבתוכה. בדיוק כמו חג החנוכה.
חנוכה הוא אכן "חג יפה כל כך, אור חביב מסביב" וכל זה, אבל בסופו של דבר כשלעצמו הוא רק סיפור המסגרת. מה שהופך אותו לחוויה מרוממת, סוחפת ומיוחדת, עם אמירה רוחנית שמותירה רושם, זה רק המילוי – התכנים שאנחנו יוצקים לתוכו הם שהופכים אותו למשמעותי ורלוונטי גם בימינו.
ממש כמו רבי קלמן ששר לחנה זלדה "חג חנוכה הגיע ובא. ובחנוכה נפשי מה חשקה, לאכול לביבה חמה ומתוקה". גם אני חש ש"חג חנוכה הגיע ובא. ובחנוכה נפשי מה חשקה, לחוות אווירת חג אמיתית, חמה ומתוקה". אבל חנה זלדה צודקת. בלי המרכיבים הבסיסיים ללביבה תקנית, "אם שמן אין לי, בלי קמח בכלל, ובלי טיפת סוכר", אפשר מקסימום להנביט לביבה אורגנית אלטרנטיבית, שהיא אולי תקינה אקולוגית, אבל היא בטח לא חמה וממש לא מתוקה.
בלי המרכיבים הבסיסיים של חג החנוכה, התכנים שיצרו את החג, ומגוון המילויים המיוחדים שהעניקו לו את זהותו ומשמעותו הייחודית – כל מה שנשאר מחנוכה הוא משהו עם אור וטוב אוניברסלי ריקני, חלול ומעורפל. כך שאין פלא שכבר ממש קשה להבחין בין חנוכייה לעץ הצומח באקלים קר, ובין כהן גדול עם פך שמן לסבא חביב עם מתנה זרה.
נכון, הרוח הזרה נושבת, ולאף אחד כבר אין כוח לעמוד כנגדה, ו"הן איך זה אפשר, להכין לביבה כשהכוח נגמר?". אבל אנחנו לא נוותר, כמו רבי קלמן נחלוץ מגפיים ונפשיל שרוולים, "נלוש הבצק יוצק ויוצק" – נכין לנו ולילדינו סופגנייה עסיסית, ולתוכה ניצוק ממגוון המילויים של תוכני החג.
נספר להם על הצדיקים שמסרו נפשם ולמרות הגזירות לא ויתרו על קיום התורה והמצוות, ועל הגיבורים שנלחמו לשמור על פך השמן היהודי הטהור מול תרבות יוון הדורסנית.
נספר על האלוקים ועל הנסים והנפלאות שהוא חולל, ובסופו של דבר נגיע ל"בוקר כבר בא, עיניים פקחי הנה לביבה, כי בחנוכה נפשנו מה חשקה, לחוויית חג אמיתית ושורשית חמה ומתוקה".
הכותב הוא שליח חב"ד בשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת "סי אנד סאן" תל אביב
[email protected]