“עתיד העם היהודי - כאן בישראל"

אף שצעדו בנתיבים שונים בחייהם, ליסמין לוקץ' ולמייקל אייזנברג יש הרבה במשותף. לוקץ' נולדה וגדלה בישראל, אך בילתה את רוב חייה המקצועיים בארצות הברית והפכה ליזמית ומשקיעה בולטת בסטארטאפים ובמיזמים פורצי דרך. אייזנברג, שנולד וגדל בארצות הברית, הפך לאחד המשקיעים המצליחים ביותר בחברות טכנולוגיה ישראליות.

השניים נפגשו לדיון על יחסי ישראל ויהדות ארצות הברית לכבוד יום העצמאות ה־75 של מדינת ישראל. “גדלתי במשפחה חילונית לגמרי", אומרת לוקץ', “אני זוכרת שאבא שלי לימד אותי על יום כיפור, הוא אמר לנו שהכי חשוב זה לא לאכול בציבור, ואני חשבתי שזה שיעור מצוין על סובלנות וקבלת האחר. הלכתי לבית הכנסת עם שאר הילדים, שיחקנו בחוץ ושמענו את השופר, אבל זו לא הייתה ממש חוויה דתית בשבילי".

לוקץ' מספרת שהיא חיה בארצות הברית בשתי תקופות שונות בחייה. כשהייתה בכיתה י', אמה, ד"ר מרים אדלסון, טסה לארצות הברית לשנת שבתון: “היא רשמה אותי לבית ספר דתי אורתודוקסי מודרני בניו יורק. לבשתי חצאיות ארוכות וזו הייתה חוויה משונה, אך לא שונה ממש מהיהדות שהכרתי אז, שכן בישראל היהדות נתפסת כחילונית או אורתודוקסית, אין הרבה מקום באמצע". אבל במהלך התקופה השנייה שלה בארצות הברית, שהייתה ארוכה יותר באופן משמעותי (18 שנים) ובגיל מבוגר יותר, משהו השתנה. “למדתי הרבה יותר על היהדות ממה שידעתי קודם", נזכרת לוקץ'. “ראיתי שהיהדות זה לא שחור ולבן. זה לא רק אורתודוקסי או חילוני. יש כל כך הרבה גוונים מדהימים של יהדות באמצע. יש רפורמיים וקונסרבטיביים, ואפשר גם להיות יהודי חילוני".

“מהסיבה הזו", היא מוסיפה, “כשהגעתי לארצות הברית בפעם השנייה, רשמתי את ילדיי לבית ספר יהודי רפורמי. הייתה להם רבנית, והם השמיעו הרבה מוזיקה, שרו שירים ועוד. זו הייתה חוויה שונה מאוד עבורי". אייזנברג מצטרף לשיחה ומשתף שהוא עצמו גדל למעשה במנהטן, ולכן מעולם לא הרגיש את תחושת הקהילתיות שעליה דיברה לוקץ'. הוא עלה לישראל בצעירותו וחושב שמבחינתו, “המאפיין הבולט ביותר במעבר הזה היה לוח השנה היהודי בישראל, שמגדיר את בסיס הזהות היהודית".

לוקץ' מבקשת לדעת למה הוא מתכוון כשהוא מתייחס ללוח השנה. “אני מתכוון לכך שפסח הוא החג בישראל, לא פסחא", הוא משיב, “חנוכה הוא החג כאן, לא חג המולד, בדיוק כמו סוכות ואחרים. הכל מסונכרן בישראל, אתה לא צריך לנהל את לו"ז העבודה שלך, או לו"ז בית הספר של הילדים עם קיזוז מלוח החגים היהודי, ואני חושב שזה משנה המון".

לוקץ' מסבירה שלקח לה זמן להתרגל לסוג החדש הזה של יהדות בארצות הברית: “בהתחלה היה לי מוזר לנסוע לבית הכנסת במכונית, שכן זו לא היהדות שהכרתי וזה גם היופי שבדבר. נהניתי ללכת לכל האירועים שהיו לילדים שלי בבית הספר, המוזיקה והשירים היו יפים, וזה פשוט היה מקובל על כולם. הרגשתי מאוד שייכת, הרגשתי בבית".

היא משתפת שבילדותה מעולם לא דמיינה מצב שבו מישהו מבני משפחתה יתחתן עם מי שאינו יהודי: “עד גיל 16 לא יצא לי בכלל להכיר מישהו שלא היה יהודי". לוקץ' מסבירה גם שרק לאחר שעברה לארצות הברית, בבגרותה, היא הבינה ש"צריך להתאמץ" כדי להיות יהודייה מחוץ לישראל: “אתה צריך להפעיל את השרירים היהודיים שלך כדי להיות יהודי ולוודא שהילדים שלך יהיו יהודים".

“יהדות פוליטית"

אייזנברג מוסיף כי לדעתו השפה עצמה נושאת איתה גם מטען תרבותי ואנתרופולוגי, “עברית כמובן מסמלת את היהדות, אבל אני מעדיף לקרוא לזה ישראליות. לא במובן הלאומי, אלא במובן התנ"כי, בני ישראל, עם ישראל, אלפי שנים אחורה". בהקשר של ההבדלים ביהדות בין ישראל וארצות הברית, אומר אייזנברג כי לדעתו, “האיום הגדול ביותר עבור יהודי ארצות הברית בטווח הארוך הוא התבוללות, לא אנטישמיות". הוא מוסיף שלדעתו ההתבוללות של יהודי ארצות הברית מהווה איום גם על ישראל.

“זה כמו שאמרה יסמין, שכאשר גדלה בישראל כל מי שהכירה היה יהודי, אז המשפחה בעצם לא חששה מהתבוללות כאן בישראל", הוא אומר. “ההורים ידעו בדיוק עם מי הבנות שלהם יתחתנו אם הן יגורו כאן. אני חושב שעבור ההישרדות ארוכת הטווח של העם היהודי ולחוזקה של ישראל, זה חשוב מאוד". הוא מוסיף כי “עתיד העם שלנו הוא כאן בישראל, אבל זה לא אומר שאין קיום או חוויה יהודית משמעותית מחוץ לישראל".

“אני חושב שחלק ממה שיסמין מבטאת, אגב, נובע מכך שהיהדות הפוליטית כל כך נטמעה פה בחוויה היומיומית, שכולם בישראל רואים זאת כמובן מאליו", הוא מדגיש, “למרבה הצער לפעמים ישראלים צריכים לצאת מישראל כדי להבין במה מדובר, שייתכן שהילדים שלהם לא יתחתנו עם יהודי/ה. מעבר לכך, הדת עברה כאן בישראל תהליך פוליטיזציה נוראי".

אייזנברג, יהודי אורתודוקסי, מנסה לנתח את מצבם של ישראלים חילונים שיורדים מהארץ ומסביר שכאשר ישראלים עוזבים את ישראל, ייתכן שזו הפעם הראשונה שהם “נחשפים לחוויה יהודית דתית או תרבותית שאינה פוליטית. והפוליטיקה מכעיסה את כולנו. לכן, כשאנחנו רואים שהיהדות היא פוליטית, אני חושב שזה הרסני. כשיסמין עברה לארצות הברית, היא הצליחה לחוות את היהדות ללא הסממן הפוליטי, ולכן הצליחה לחוות זאת באופן יותר פתוח". לדברי אייזנברג, אם הדבר היה תלוי בו הוא לא היה מתחתן ברבנות. “אני באמת חושב שזה מטורף", הוא מסביר, “אני לא מבין למה אנשים צריכים לעזוב את הארץ כי הם לא רוצים להתחתן ברבנות, הם רק רוצים לחוות חוויה יהודית שתהיה שלהם".

לוקץ' מסכימה כי ההתבוללות היא סכנה גדולה לעתיד העם היהודי. “זו הסיבה שאני חושבת שפרויקט תגלית כל כך חשוב, במיוחד בימים אלה", היא מסבירה, “ראיתי לאחרונה מחקר שמראה שצעירים שהשתתפו בתגלית בסבירות של יותר מ־30% יתחתנו עם יהודים, מאשר אלה שלא השתתפו. אני חושבת שמאוד חשוב לעתיד העם היהודי שיהיה קשר חזק בין הקהילה היהודית בארצות הברית ושאר העולם. עד כמה שחשוב לעם היהודי להיות כאן בישראל, חשוב גם לעם היהודי להיות מחובר ולהיות חזק בתפוצות. ובאחריותנו לוודא שיהיה גשר לבצע את החיבור הזה. זה חשוב לעתידה של ישראל שתהיה קהילה חזקה בתפוצות".

אייזנברג מסכים עמה, אבל רואה את זה קצת אחרת. “אני חושב שזה בלתי נמנע שיהודים יחיו במקומות אחרים בעולם, אנחנו יכולים להתווכח אם זה טוב או רע, אבל זה בלתי נמנע", הוא אומר, “אני גם מאמין שחשוב שישראל תהווה מקור לגאווה ליהודים ברחבי העולם, לא רק כמקום שאליו אפשר לברוח, אלא גם כמקום המהווה חלק משמעותי מחייהם. אני חושב שחובה עלינו, אלו שחיים כאן, להפוך את ישראל למקום שראוי לכך".

לוקץ' מוסיפה: “אני רוצה לעסוק ביהדות כי אני רוצה, לא כי אני חייבת. אני דווקא הופתעתי שאתה...", היא פונה למייקל, “אדם אורתודוקסי, אמרת שאתה מעדיף לא להתחתן ברבנות. אני מניחה שאם הייתה לי ברירה, עדיין הייתי מתחתנת שם, רק כדי לשמח את ההורים שלי. אבל אני רוצה לעשות את זה מבחירה. אני רוצה להחליט. אני לא רוצה שיכריחו אותי לעשות את הדברים האלה. זה מה שמטריד אותי באמת".
“חדשנות ישראלית"

כשהוא נשאל אילו מיזמים משותפים ישראל צריכה להציע לקהילות יהודיות בתפוצות, אייזנברג נותן דוגמה ליוזמה שלוקץ' החלה לאחרונה: “אני חושב שמה שיסמין מקדמת - ‘קוד ישראל' - הוא דוגמה טובה לכך". מדובר בתנועת מתנדבים של גברים ונשים ממגזר ההייטק הישראלי, התורמים מזמנם וממומחיותם לפיתוח פתרונות טכנולוגיים לאתגרים חברתיים עמוקים. “אשמח לראות גם גרסה ישראלית יהודית של חיל השלום", המשיך אייזנברג, “שתהיה מורכבת מיהודים וישראלים, שילכו יחדיו למדינות ברחבי העולם, וינגישו חדשנות ישראלית לחברות מקומיות הזקוקות לסיוע".

בשלב זה לוקץ' פנתה למייקל בשאלה: “מה אתה יותר, יהודי או ישראלי?". אייזנברג השיב כי הוא לא מסכים עם ההפרדה הזאת: “אני אסביר למה. הרגע הזה שבו אנו נמצאים עכשיו, סביב הרפורמה המשפטית והמחאה בישראל, הינו שלב שבו אנחנו מנסים להגדיר לראשונה מה המשמעות של זהות ישראלית בעצם. למעשה, אף פעם לא עשינו את זה. אנחנו בוחנים מהי למעשה המדינה הזו ומיהם אזרחיה, ואיך כל זה מתמזג. עיצוב זהות זו הוא רגע משמעותי בהיסטוריה שלנו. לכן לשאלתך, תשובתי היא שאני חושב שמדובר במונחים מיושנים הקשורים ל־75 השנים האחרונות, אך לא ל־75 השנים הבאות של ישראל".

“הרגע הזה שאנו נמצאים בו עכשיו כה חשוב, כי הוא למעשה מגדיר את הזהות הבסיסית שלנו ל־75 השנים הבאות", הוא מדגיש, “אנחנו בעיצומו של התהליך והכל נראה מפולג, אך זה תמיד כך. מצד שני, רואים כל כך הרבה אנשים אוחזים בדגל ישראל. למה זה? כי אנשים רוצים להיות חלק מהדבר הזה שנקרא מדינת ישראל. אבל לכל אחד יש חזון קצת שונה לגבי מהי מדינת ישראל, ובמשך 75 שנים אף אחד לא רצה לפתוח את ‘קן הצרעות' הזה. אנחנו כבר לא רק מדינה שורדת, אנחנו מסתכלים קדימה והופכים למדינה משגשגת".

“לאורך זמן, ידנו כאן בישראל תהיה על העליונה אל מול הקהילות היהודיות בתפוצות, שהולכות ומצטמצמות, כאשר רוב העם היהודי יהיה בסוף בישראל", הוא מסכם, “לכן אנחנו צריכים להגדיר מחדש את מערכת היחסים הזו שתהיה מבוססת יותר על שותפות. במשך 75 שנים ישראל בעיקר נתמכה, וכעת, פנינו לשותפות עם יהדות התפוצות".

לוקץ' הוסיפה: “אתמול הלכתי ברחוב וראיתי כל כך הרבה אנשים הולכים עם הדגלים במחאה וזה ממש עשה לי עור ברווז. זכרתי את הסיפורים של אבא שלי, על היותו ילד בן 8 כשישראל הוקמה. הוא סיפר לנו על כל האנשים שרקדו ברחובות. לאחרונה גם דיברתי עם חברה קרובה מבוסטון בטלפון ואמרתי לה שזה מרגיש לי כאילו משהו חדש נולד. זה מרגש כי כל כך הרבה אנשים גאים בדגל, ויהיו דעותיהם אשר יהיו, הם רוצים להביע את זה. זה כמו לידה מחדש של משהו מדהים שידברו עליו ב־75 השנים הבאות. אני בטוחה שזה מה שאנשים הרגישו ב־1948".

הראיון הוא פרויקט משותף של קרן משפחת רודרמן וקבוצת הג'רוזלם פוסט לכבוד יום העצמאות ה־75 של ישראל, ומתוך הכרה בקשר המיוחד שלה עם יהדות ארצות הברית.

מייקל אייזנברג הוא איש עסקים ישראלי, יליד ארצות הברית, יזם, משקיע הון סיכון וסופר. בשנת 1993 עלו אייזנברג ורעייתו לישראל. יש להם שמונה ילדים. הוא המייסד ושותף של Aleph, חברת הון סיכון היושבת בתל אביב.

יסמין לוקץ' היא אשת עסקים ויזמית, ילידת ישראל, שחיה בארצות הברית במשך 18 שנים. היא המייסדת והמנכ"לית של ICON - ארגון ללא מטרות רווח המסייע ליזמי הייטק ישראלים ומחבר אותם לעמק הסיליקון - ונמנית בצוות המשקיעים של תוכנית “הכרישים", המשודרת בקשת 12.