פורים זה לא צחוק! הוא איננו יום צבעוני וריק שבו הילדים מתחפשים והמבוגרים צופים בקומדיות. יש בו עומק עצום והוא רלוונטי מאוד לחיים של כולנו. בפורים אדם יוצא מהקונכייה הקטנה שלו ומתחבר לדברים גדולים ממנו. כמו שמכונית זקוקה לארבעה גלגלים כדי לנוע כך כדי שאדם יוכל לצאת מהאגואיסטיות הוא צריך ארבע מצוות: מגילה, סעודה, מתנות לאביונים ומשלוח מנות.

א. קריאת המגילה נעשית בציבור כי ביום הזה אתה מתחבר לעם שלך, אתה מתחבר לנס הקיום של עם ישראל. עם קטן ומשפיע מאוד שמצליח לשרוד אלפי שנים ולשוב ולפרוח בארצו. לכל דור היה את הצורר שלו, פרעה/המן/נבוכדנצר/היטלר/כל-התשובות-נכונות, אך למרות הכל אנחנו כאן. בעיר העתיקה בירושלים יש קשת ניצחון רומית שנקראת אקה הומו המציינת את הניצחון הרומי על ישראל. כיום לא נשאר דבר מהאימפריה הרומית אך מדינת ישראל פורחת. מתחת לאותה קשת משחקים היום ילדים יהודים דוברי עברית. בקריאת מגילת אסתר מתקשרים יותר לשרשרת הדורות הישראלית.

ב. המטרה של סעודת פורים איננה "לדפוק את הראש" וגם לא בשביל חוויה סוריאליסטית של אלכוהול אלא בשביל להיפטר קצת מהפאסון שלנו. אדם מבושם איננו חושב בבהירות וממילא התדמית שלו כמי שיודע הכל נפגמת. כמות היין שאמורים לשתות מגיעה עד מצב בו אדם כבר לא יודע, הוא קצת מבולבל. לא תמיד אנחנו יודעים הכל ולפעמים כדאי שנזכיר זאת לעצמנו.


ג. מכירים את האנשים השקופים שאף אחד לא סופר? אז בפורים צריך לחפש אותם בנרות. מתנות לאביונים זה הרגע בו אנחנו מפסיקים להתעלם ופותחים את העיניים כדי לראות את האח, הבן-דוד, השכן, החבר וכל היתר שאיבדו את נכסיהם ואנחנו הזנחנו. המתנה הגדולה ביותר שניתן להעניק לאביון הוא לראות אותו ואת מצוקותיו ורק מתוך תחושת האכפתיות לסייע לו בהתמודדויות החיים.

ד. משלוח מנות הוא הזדמנות מצוינת להיזכר בחברויות אמת. כמו פעם, כשהיינו ילדים ורקמנו חברויות בשביל להיות חברים ולא בשביל שיעזרו לנו ויקדמו את האינטרסים שלנו. מרוב מרוץ החיים והמרדף אחרי המשכנתא שוכחים לפעמים את החברים הטובים ביותר. המשלוח איננו אמור להיות המילה האחרונה בתחום העיצוב והקולינריה אלא שני מאכלים פשוטים עם הקדשה מעומק הלב שמלווה בחיוך רחב ובמילה טובה על מפתן הדלת. שם, בפתח הבית, כדאי להיזכר בתחושת האחדות המדהימה שהייתה בעם ישראל אז כשאמרו "לך כנוס את כל היהודים" והיום כמו בששת הימים ו"שובו אחים".

בפורים צומחים מעבר לקונכייה שלנו. בקריאת המגילה מתחברים לשרשרת הדורות הישראלית, בסעודה נפרדים קצת מהגאווה, במתנות לאביונים שמים את הלב בשביל העניים ובמשלוחי המנות נזכרים בחברים הטובים. אה, כמעט שכחתי, יש כאלו שנוהגים להתחפש בפורים, אבל זה לא מצווה וגם קצת מיותר כי כל השנה אנחנו מתחפשים אז אולי כדאי פעם בשנה להיות אמיתים ולהוריד את התחפושות.