מה חושב הליברל היהודי-אמריקאי על יהדות, אנטישמיות וישראל?

ד״ר ארווין מנסדורף, עמית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, יצא לחקור את הקבוצה הזאת. וראוי לשבח אותו כבר בראשית הדברים על זהירותו המופלגת. ״אני לא רוצה לקפוץ למסקנות מרחיקות לכת״, הוא אומר על המחקר. ועוד הוא ממהר להודות: ״יש צורך במחקרים נוספים, כי אין לנו את כל המידע״. 
 

מנסדורף סקר שלוש קבוצות כדי להציע את מסקנותיו: אמריקאים ליברלים שאינם יהודים; אמריקאים ליברלים יהודים, שלא ידעו שהמחקר עוסק ביהודים; אמריקאים ליברלים יהודים שידעו שהמחקר עוסק ביהודים. וצריך לדייק: המחקר עוסק בגרעין האידיאולוגי היותר קשה של הליברלים. מי שאמרו שהם רק קצת ליברלים נשלפו החוצה מהמחקר. 
 

ממה חוששים יהודים ליברלים באמריקה? הנה שאלה שתוצאתה מובהקת: אנטישמיות. הליברלים שאינם יהודים חושבים שתמיכה בקבוצות המחאה של השחורים (בלאק לייבס מטר) חשובה יותר מהמלחמה נגד אנטישמיות. אבל בקרב היהודים ניתנת עדיפות מובהקת לפעילות נגד אנטישמיות. וזו עדיפות שמשותפת להם וליהודים אחרים – הרבה יותר מכפי שהיא משותפת להם ולליברלים אחרים. במחקר של הוועד היהודי־אמריקאי שפורסם לפני שבועיים התברר כי שני שלישים מהיהודים (65%) מרגישים פחות בטוחים באמריקה לעומת השנה הקודמת. ההרגשה הזאת, מתברר, לא פוסחת גם על הליברלים המובהקים. 
 

היכן הם מרגישים פחות בטוחים? באמריקה כן, כבר אמרנו. אבל לא במפלגה הדמוקרטית. באופן טבעי, ליברלים מצביעים למפלגה הדמוקרטית. כמתבקש, הם נשאלו במחקר אם גם במפלגתם יש ליהודים בעיה – שאלה שמתכתבת עם אירועים מהתקופה האחרונה, הכוללים מתקפות חריפות של כמה חברי קונגרס על ישראל ועל יהודים תומכי ישראל, שנשזרו בהן מוטיבים אנטישמיים מוכרים (נאמנות כפולה, השפעת הכסף היהודי וכדומה). איזה קבוצות לא מרגישות לגמרי בבית במפלגה הדמוקרטית, נשאלו היהודים הליברלים. תשובתם: לאף אחד לא קשה. כולם מרגישים בבית. ואם כבר למישהו קשה, זה למוסלמים. גם לליברלים שאינם יהודים נדמה שלמוסלמים קשה יותר במפלגה. אולי הם מתכוונים למוסלמים כמו חברת הקונגרס אילהן עומאר, שהטיחה ביהודים עלבונות. אולי למוסלמים אחרים. כך או כך, רק מעטים מהם (8%) סבורים שליהודים יש בעיה עם המפלגה. 
 

ועל מי יש לחברי המפלגה הדמוקרטית דעות קדומות? האם הם חושבים שליהודים יש נאמנות כפולה, או יותר מדי השפעה הנשענת על אמצעים כלכליים? התשובה היא לא. הליברלים, יהודים ולא יהודים, מסכימים שאת הדעות הקדומות שומרים הדמוקרטים לקבוצה אחרת: האוונגליסטים. אם כבר יש לדמוקרטים עמדה מכלילה ושלילית, הרי שמדובר בעמדה ״רוב הנוצרים האוונגליסטים סובלניים כלפי גזענות לבנה״. וגם מניחים שנוצרים אוונגליסטים סבורים שאמונות דתיות צריכות לקבל עדיפות לעומת החוקה האמריקאית. 
 

האם צודקים היהודים הליברלים כאשר הם מנקים את מפלגתם מכל חשד להטיה אנטישמית? זו כבר שאלה אידיאולוגית. ההודעה לעיתונות של המרכז הירושלמי, מכון שמרני פוליטית, בראשות ד״ר דורי גולד, רומזת על פליאה מהממצא הזה (״למרות תקריות מפורסמות שבהן חברי קונגרס מהמפלגה השמיעו אמירות שרבים החשיבו כאנטישמיות קלאסיות״). אבל זה ממצא שעומד בקנה אחד עם ממצאים נוספים מהזמן האחרון. מחקר של הסוקר הדמוקרטי סטנלי גרינברג, שפורסם לפני כמה שבועות, מצא שרוב יהודי ארצות הברית רואים בנשיא דונלד טראמפ אחראי, לפחות חלקית, לעלייה באנטישמיות, ומודאגים בעיקר מכך שהוא והמפלגה הרפובליקנית מגלים סובלנות כלפי גזענות לבנה. רק רבע מיהודי ארצות הברית (27%) מודאגים מהסובלנות כלפי אנטישמיות במפלגה הרפובליקנית, ובאופן טבעי אלה בעיקר היהודים שלא מצביעים למפלגה ולא מזדהים איתה. יהודים ליברלים ודמוקרטים עוד רחוקים למדי מלהשתכנע שיש להם בעיה עם המפלגה.
 

האם יש להם בעיה עם ישראל? את התשובה צריך לחלק לשתיים. קודם כל – פחות מכפי שנדמה. כקבוצה, רוב ניכר מקרב היהודים הליברלים מרגישים קשר לישראל, ומקבלים הנחות יסוד המשותפות גם לישראלים עצמם. לדוגמה: רוב ניכר מהם סבורים שבכל הסדר מדיני בין ישראל לפלסטינים תהיה הכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. ועוד דוגמה: רבים מהם מזהים בהפגנות הפלסטיניות על גבול עזה מעשה אלים. ובכל זאת צריך לסייג: כאשר בוחנים בנפרד מה אומרים הליברלים היותר מבוגרים, מעל 60, והפחות מבוגרים, מתחת ל־60, מתגלים הבדלים משמעותיים – ומטרידים. דוגמה בולטת: היחס לציונות. 
 

״הציונות היא תנועת שחרור לאומית לגיטימית של העם היהודי״, נכון או לא נכון? מקרב היהודים הליברלים שידעו שהמחקר עוסק ביהודים, 53% אמרו לגיטימית. מקרב אלה שלא ידעו על מה המחקר, 46% אמרו לגיטימית. אבל מקרב יהודים ליברלים מתחת לגיל 60 המספרים לא סתם יורדים, הם יורדים בחדות לקצת יותר מ־30% הסבורים שהציונות היא תנועת שחרור לאומית לגיטימית. כרבע מהיהודים מתחת לגיל 60 סבורים שהציונות היא תנועה קולוניאליסטית (26%). אגב, ליברלים לא יהודים באמריקה אוהדים עוד פחות את הציונות. רק 16% רואים בה תנועת שחרור לגיטימית. וגם מהם, כרבע מזהים בה תופעה שכוללת קולוניאליזם, גזענות ואפרטהייד. 
 

במחקר החדש לא נאסף מידע רב על היהודים כיהודים, מה הם עושים כיהודים, במה הם מאמינים כיהודים. אלה נתונים שחסרים למנסדורף. נתונים שחסרים למי שרוצה לזהות את הקשרים שבין פרקטיקה וזיקה יהודיות לבין עמדות פוליטיות. ובכל זאת, אפשר למצוא יותר מרמז על מצבם של היהודים המדוברים ממעט השאלות שנשאלו על יהודיות, ובראשן, שאלות הנוגעות להזדהות כיהודים עכשיו לעומת המשכיות יהודית אחר כך. 
 

מה חשוב ליהודים הליברלים כחבריה של קבוצה אתנית מסוימת? הם רוצים שיתאפשר להם להזדהות כחברי הקבוצה הזאת, קרי כיהודים, ללא חשש. מה לא חשוב להם במיוחד? לא חשוב להם שבני הזוג שלהם יהיו חברי אותה קבוצה – כלומר יהודים. לא חשוב להם שבני הזוג של ילדיהם יהיו יהודים. רק לקצת יותר מ־20% מהיהודים חשוב שבני זוגם יהיו יהודים. כך בקרב המבוגרים יותר (מעל 60) וגם בקרב המבוגרים פחות. מספרם של מי שרוצים שלילדיהם יהיו בני זוג יהודים נמוך עוד יותר. רק לכ־15% מהיהודים הליברלים חשוב שלילדיהם יהיו בני זוג יהודים. מה שמסתדר בהחלט עם מה שידוע לנו על שיעור הנישואים המעורבים בקרב יהודים אמריקאים. מי שאינם אורתודוקסים, ושזיקתם לקהילה היהודית אינה חזקה, נישאים לבני זוג לא יהודים בשיעורים גבוהים מ־70%. 
 

היהודים הצעירים הם שמובילים את מנסדורף לקבוע שייתכן שבעתיד ייטשטשו עוד יותר ההבדלים בין יהודים ליברלים ללא־יהודים ליברלים. לפחות בשאלת בחירת בני זוג, כבר כמעט אין הבדל (מקרב הליברלים הלא יהודים, ל־14% חשוב שיהיה פרטנר דומה להם, ול־7% חשוב שלילדים יהיה פרטנר דומה להם). אבל גם בעניינים פוליטיים ישנו דמיון מתגבר בתשובות, בעיקר בקרב הגילים הצעירים. כך בשאלה הנוגעת לצורך לפרק את איראן מגרעין (ליהודים רק העדפה קלה לאיראן לעומת מדינות כמו קוריאה הצפונית ופקיסטן בהשוואה ללא יהודים). לדוגמה, בשאלה למי הכי קשה במפלגה הדמוקרטית (יהודים ולא יהודים בערך באותו שיעור מסכימים שלמוסלמים).
 

את ההבדלים בין היהודים ללא יהודים אפשר למצוא בשתי זירות עיקריות: היחס לישראל (חיובי יותר בקרב יהודים) והחשש מאנטישמיות (משמעותי בהרבה בקרב יהודים). כאשר מדובר באנטישמיות, היהודים ממשיכים להיות שונים גם כאשר הם צעירים יותר. כאשר מדובר בישראל, התמונה נעשית פחות משמחת – מנקודת המבט הישראלית. ליברלים יהודים צעירים מתחילים להתקרב בעמדותיהם לאלה של ליברלים לא יהודים, מה שכמובן איננו משפר את תדמיתה של ישראל בעיניהם.