להשבוע חזרתי ממילואים ועברתי דרך שכונות בירושלים וחטפתי צעקות ובזיונות בגלל שהעזתי ללבוש מדים. "חרדק, תסתלק מפה!" הם צעקו לעברי כאילו שאני מחלה מדבקת. השבוע שמענו השתלחות חסרת-רסן של השר ליברמן נגד הכיפות הסרוגות ככלל ונגד מכינות-קדם-צבאיות בפרט כדי לקושש עוד כמה קולות. השבוע גם חווינו את הכאב של יהודי אתיופיה שמפגינים על עשרות שנים של הזנחה וזלזול.
השבוע היה גם אירוע שלא הופיע בחדשות - ראש חודש תמוז, החודש שבו התחיל חורבן בית המקדש. זה לא קרה מחוסר תקציבים או מאסטרטגיה צבאית שגויה אלא מחוסר אחדות אמיתית בעם. איננו דומים אחד לשני ויש הבדלים בין קבוצות בעם אבל אנחנו חייבים לזכור שאנחנו עם אחד ולהשקיע בכך כוחות גדולים כי אחרת ניפול.
פוליטיקאים חושבים שאם הם יתנגחו במגזרים אז קהל הבוחרים שלהם יאהב אותם יותר וכך ככל שמתקרבים לבחירות אנחנו "זוכים" לשמוע עוד ועוד השתלחויות דוחות. כדאי ללמוד משלושת המנהיגים שמופיעים בפרשת השבוע, פרשת חוקת. מרים, אהרון ומשה היו שונים מאוד אחד מהשני. מרים הייתה מנהיגה נשית שהשקיעה רבות בהעצמה נשית, אהרון היה מנהיג שרדף אחרי שלום בין אנשים ומגזרים, משה היה מנהיג של אמת וכולם עבדו יחד בשיתוף פעולה מלא. הם לא הרוויחו דבר מהשתלחות הדדית וידעו להעצים אחד את השני. כשאחד מהמנהיגים הדגולים הללו נפטר אז כל העם הרגיש בחסרונם.
אחדות איננה עניין רק של מנהיגים אלא נוגעת לכולנו. פרנג'ים לא צריכים להסתכל על יהודי אתיופיה כמגזר מוחלש ומסכן שצריך לקבל אל תוך החברה הישראלית מתוך חמלה, אלא כקבוצת אנשים ייחודית עם עוצמות ויכולות שמעשירות את כולנו. את החיוך, הצניעות, ההתמסרות והערכיות של יהודי אתיופיה צריך להנחיל לכל החברה הישראלית. את היחס המדהים של יהודי אתיופיה להוריהם צריך ללמד לכל ילדי ישראל. כדאי ללמוד מחבר הכנסת גדי יברקן שנישק את רגלי אמו ביום ההשבעה.
את השיעור שלי על אחדות למדתי מהגדוד שלי במילואים. מוטי, אודי ואבי יכולים להתווכח יומם ולילה על פוליטיקה אבל כשיש לאחד מהם יום הולדת חוגגים מכל הלב כמו אחים. כשנפגשים בג'בלאות ומגנים אחד על השני עד כדי חירוף נפש רואים את מדינת ישראל בתפארתה. הזמן במילואים גרם לי להבין שככה אנחנו נראים באמת ושכל הזבל שזורם בחוץ איננו מאפיין אותנו.
הכותב הוא ראש המכינה הקדם צבאית בקשת