בניגוד למה שסיפרו לכם: למה יהודים בנישואים מעורבים מתרחקים מהיהדות?

צוות גדול של חוקרים ממרכז כהן ללימודים יהודיים מודרניים באוניברסיטת ברנדייס פרסם בימים האחרונים את ממצאיו, לאחר שתשאל 1,128 זוגות אמריקאים. כמחציתם, זוגות של יהודים צעירים, כמחציתם, זוגות מעורבים של יהודים ולא יהודים צעירים (יהודים אורתודוקסים לא נכללו במחקר). הם נדגמו כולם מתוך מאגר הנרשמים לתוכנית הנסיעה “תגלית”, שצוות המחקר העוקב אחריה הוא גם זה שהנפיק את המחקר הנוכחי.
 

כותרת המחקר “מעבר לקבלה” מעידה במידת מה על תוכנו. הזוגות המעורבים הם כבר מציאות ותיקה. מקובלת. האתגר של הקהילה היהודית הוא אתגר ותיק. בשנות ה־50 של המאה הקודמת רק כ־10% מיהודי אמריקה בחרו בבני או בנות זוג שאינם יהודים. כיום מדובר ברוב היהודים. כשישה מכל עשרה. הקהילה התרגלה לזה, והשתכנעה כבר מזמן שהדרך להתמודדות אינה בדחייה של מי שבחר בלא יהודי, אלא בקבלה וחיבוק שלו או שלה. 
 

ואולי תתאכזבו לשמוע: רוב הזוגות מרוצים מהבחירה שעשו. הם שמחים בבני זוגם, או בבנות זוגם, לא מדווחים על מחלוקות משמעותיות הנוגעות לפערים תרבותיים, ומסתדרים היטב עם ההורים של שני הצדדים. למעשה, יהודים שנישאו ללא יהודים מסתדרים עם החם והחמות שלהם קצת יותר טוב מיהודים שנישאו ליהודים (מה שמזמין כמובן את ההערה הסקסיסטית: קל יותר עם חמות שאיננה יהודייה). ואגב, כולם מדווחים שלהורים לא היה קושי מיוחד, ולא הסתייגות, מבחירת בני הזוג. “רוב ההורים היהודים קיבלו באהדה את הפרטנרים הלא יהודים של הילדים שלהם”, מדווח המחקר. רק אחוז אחד בודד מההורים התנגד לבחירת הילדים. 

 

מה מחדש המחקר החדש? יש דברים רבים שאיננו מחדש, רק מדייק. זוגות מעורבים נוטים הרבה פחות למעורבות בקהילה היהודית, מרגישים קשר חזק פחות ליהדות, מקיימים פחות מנהגים יהודיים. זה נכון, כמובן, למי שבאו לנישואים מראש עם רקע יהודי חלש, וזה נכון גם למי שבאו עם רקע יהודי חזק. כלומר, הנישואים המעורבים לא רק נובעים מרקע יהודי חלש, אלא גם מחוללים רקע יהודי חלש. וביתר פירוט: אצל מי שלא קיבל חינוך יהודי משמעותי יגדל מאוד הסיכוי לנישואים מעורבים. אבל גם מקרב מי שקיבל חינוך יהודי משמעותי, רבים מאוד יינשאו ללא יהודים, ובמקרים כאלה הרקע המשמעותי יאבד מאוד מחשיבותו. 
 

נדגים: שני יהודים עם רקע יהודי חזק, כלומר, גדלו בבית שהתקיימו בו פרקטיקות יהודיות, קיבלו חינוך יהודי, השתתפו במחנות קיץ יהודיים וכדומה. האחד – נישא ליהודייה. השני – נישא ללא יהודייה. עכשיו נשאל: כמה חשוב לך שאתה יהודי? כאמור, הרקע של היהודים דומה, אבל התשובות שונות. לרוב היהודים עם רקע חזק שנישאו ליהודיות (62%) “חשוב מאוד” שהם יהודים. רק לרבע מהיהודים עם רקע חזק שנישאו ללא יהודיות חשוב מאוד שהם יהודים (27%).

ועוד דוגמה: כמה מהיהודים האלה “עשו משהו” כדי לציין את חג הפורים? רוב היהודיות עם רקע חזק שנישאו ליהודים, עשו משהו עם בן הזוג לכבוד פורים (55%) ועוד קרוב לחמישית מהן עשו משהו בלי בן הזוג (17%). אך מקרב היהודיות עם רקע חזק שנישאו ללא יהודים רק כרבע ציינו את פורים, 15% יחד עם בן הזוג, ו־9% לבד. 

 

ולא, כל זה אינו נובע מתחושה של הזוגות המעורבים שאינם רצויים בקהילה. למעשה, אם יש חדשות טובות במחקר החדש זה הסעיף הבולט ביותר: הזוגות המעורבים מרגישים רצויים. אם אינם באים לבית הכנסת, או למסיבת פורים, או לטקס בר מצווה, זה לא בגלל שמישהו נתן להם תחושה שלא רוצים בהם. פחות מחמישית מהזוגות המעורבים אומרים שאינם מרגישים רצויים. מדוע אם כך אינם באים, או מקיימים, או משתתפים? כאן ליבת המחקר, והגילוי העיקרי שלו. הזוגות המעורבים לא באים משום שאינם מעוניינים בדת היהודית. הם חילונים. לא מרגישים צורך עז במסורת, לא בהכרח מאמינים באלוהים, לא מתחברים לטקסטים של תפילות ומועדים. 
 

זו הבחנה שכדאי להתעכב עליה. הזוגות המעורבים מוותרים על היהדות לא בגלל שהצד הנוצרי יותר חזק, לא בגלל כוח המשיכה של הרוב הנוצרי, לא בגלל שהכנסייה מפתה יותר מבית הכנסת, או שכריסטמס משמח יותר מחנוכה. הם מוותרים על רוב היהדות מאותה סיבה שהם מוותרים גם על רוב הנצרות (הרוב הגדול של הנישואים המעורבים של יהודים הם לנוצרים פרוטסטנטים מזרמי ה”מיינליין” המתונים יחסים). דת פשוט איננה מעניינת אותם.


רוב הנוצרים שנישאו ליהודים בכלל מגדירים את עצמם כ”חסרי דת” (רק שליש מהם “נוצרים”). רבים מהם אומרים שהם אתאיסטים או אגנוסטים. רק אחד מעשרה הולך לתפילות בכנסייה. רק אחד מחמישה זוגות הטביל את הילד הראשון. אם הזוגות הללו מקיימים משהו, יהודי או נוצרי, אלה בעיקר חגים מרכזיים שיש להם משמעות משפחתית. יותר ממחצית הזוגות המעורבים מקיימים ליל סדר באופן כזה או אחר, רובם המכריע גם חוגגים את כריסטמס (71%). לא בגלל מסריו הדתיים, הם אומרים, אלא בגלל האופי המשפחתי והתרבותי שלו. בחברות בבית כנסת, שגם הזוגות היהודיים לא במיוחד מקפידים עליה (כשליש), רק מעט מאוד זוגות מעורבים מעוניינים. 
 

טקס הנישואים של רוב הזוגות המעורבים איננו יהודי או נוצרי (59%), אם כי נכללים בו אלמנטים של שתי המסורות. 63% מהזוגות המעורבים שוברים כוס. 42% מהזוגות אומרים נדרי נישואים. גם זה מבטא את העובדה שהיהודים הבוחרים בבני זוג שאינם יהודים לא עושים בחירה בדת אחרת, אלא בחירה בלא דת. כמעט תשעה מכל עשרה זוגות יהודיים (89%) אומרים שיגדלו ילדים שדתם יהדות. פחות משליש מהזוגות המעורבים (28%) אומרים כך. כחמישית מהם יגדלו ילדים “יהודים חלקית”, אך רובם פשוט יגדלו ילדים ללא דת כלל.

ואגב, במחקר התברר שהפער בין גברים ונשים בהקשר זה – שכבר נראה במחקרים קודמים – עודו בתוקף: אם בת הזוג יהודייה, הסיכוי שהילדים יהיו יהודים גדול יותר. אם בן הזוג יהודי, הסיכוי שהילדים יהיו יהודים קטן יותר. 
 

החוקרים מגישים לא מעט המלצות לקהילות היהודיות באמריקה. הם מציעים לחזק כמובן חינוך יהודי, להציע הזדמנויות של חברות ובילוי משותף, לעבור מ”קבלה” של מי שבא, לפעילות אקטיבית יותר של קירוב של מי שלא בא. אבל ההמלצה המעניינת ביותר, ומן הסתם גם המסובכת ביותר, ואולי גם השנויה במחלוקת ביותר, היא זו הנוגעת לצורך לשנות את משמעות היהודיות עצמה.

“התוצאות של המחקר הזה מבהירות שרוב הזוגות המעורבים מרגישים מרוחקים מדת ומטקסים דתיים”, כותבים החוקרים. זה אומר שאין טעם רב להציע להם טקסים כאלה, גם אם יהיו ידידותיים יותר, או מגוונים יותר, או צבעוניים יותר. צריך להציע להם משהו אחר. “אופציות שהפוקוס שלהן חילוני”. ובמילים אחרות, יהדות אמריקה, שנבנתה ושגשגה סביב מוסד בית הכנסת, והגדירה את עצמה באמצעות פרקטיקות של דת ומסורת, צריכה לשנות כיוון ולעצב יהודיות שאיננה מעוגנת בדתיות. מזכיר קצת את ישראל? (בעיניי כן, אבל זה נושא לדיון אחר).