חתימה טובה: בחג הסוכות, זמן שמחתנו, עוזבים אנו את דירתנו הנאה ועוברים לגור בדירה ארעית קטנה, העשויה עץ ובקושי עומדת ברוח מצויה, במקום ביתנו המרווח הבנוי אבנים ומושתת על יסודות. וזאת למה? הלוא ימים ספורים לפני כן עברנו את יום הכיפורים. לבשנו לבן, ובמשך יום אחד דמינו למלאכים, ללא אוכל ושתייה. ובמוצאי הצום, בת קול יוצאת ומכריזה “לך אכול בשמחה... כי כבר רצה אלוקים את מעשיך” (קהלת ט”ז). עברנו את יום הדין בהצלחה וישועה, ועוברים אנו באופן טבעי לזמן שמחתנו, חג הסוכות, ולמה זה עלינו לרדת ברמת החיים לדירת ארעי?
אלא שמסר נוקב מוסרת לנו התורה. מסר ההסתפקות במועט. נלמד זאת ממעשי אבותינו. אברהם אבינו הגיע לכנען. אך הרעב גבר, ובעל כורחו ירד מצרימה. בדרכו לן באכסניות זולות, וגם שם התחייב לשלם כשיחזור, כיוון שגם מעט ממון לא היה לו. בשובו ממצרים, לאחר שהתעשר והיה מלא כל טוב, היה לן באותן אכסניות שלן בהן כשירד מצרימה, ומציין רש”י: “ללמד דרך ארץ שלא ישנה אדם מאכסניה שלו”. ומדוע לא שינה? הלוא בלכתו מצרימה היה דל ואביון ולא התאפשר לו ללון אלא באכסניות זניחות, ואילו כעת יכול היה להרשות לעצמו ללון במלונות חמישה כוכבים ויכול היה לשלם את חובו כפי שהתחייב ולעבור למלון מפואר. למה ללון באותם כוכים מפוקפקים?
אלה ללמדנו שלא רצה אברהם להרגיל עצמו לרף גבוה יותר, למעדנים ולתפנוקים. הספיקה לו אכסניית ארעי. בהקשר זה יש סיפור ידוע על רב צדיק וסגפן בעיירה שהקהילה החליטה שאין זה מכבודה שיחבוש כובע ישן ומרופט, וקנו לו כובע חדש ונאה כיאה לכבוד תורתו. הודה הרב לבני קהילתו, אך הודיע שימשיך ללבוש את כובעו הישן. לתמיהתם, הסביר שיש ביכולתו לקנות כובע חדש, אך בסוף זה יעלה לו מיליון רובלים.
הסביר: אלבש כובע חדש בעוד החליפה ישנה וקצת מרופטת, ואז אהיה ללעג. ולכן אפנה לקנות חליפה חדשה ואז אתבייש בנעליים ישנות שאינן מתאימות לחליפה המהודרת ובוודאי שגם לרבנית אקנה חליפה מחויטת. או אז יבואו אורחים לביתנו הדל ויראו סלון ישן עם שולחן מט ליפול וזה לא מתאים לזוג שלבוש כה יפה, ולכן נקנה סלון חדש, אלא שאז הוא לא יתאים למטבח הישן מיום חתונתנו. ואם כן, תודו שכבר כדאי להחליף את הדירה והנה שוויה של דירה חדשה מיליון רובל. הוא אשר אמרתי שהכובע החדש יעלה מיליון, לכן הניחוני עם כובעי הישן.
הנמשל: יצאנו מבוסמים מהצלחתנו לעבור בשלום את היום הנורא, יום הכיפורים, ושמא נטעה לחשוב שעכשיו מגיע לנו ארמון של זהב. לכן אומרת התורה שאף על פי שנכון וראוי לחוג את זמן שמחתנו כראוי, נכון עוד יותר שדווקא אז נהיה צנועים כאותה דירת ארעי. וזה יהיה לימוד לכל השנה, שנלמד להסתפק במועט.