קו פרשת המים: כיום, לאחר תהליך גמילה ארוך ומפרך שעברתי, ולאחר תקופה ארוכה שבה אני נקי לחלוטין, אני מתבונן לאחור ומתקשה להאמין שאי פעם הלכתי שולל אחר האשליה הצבעונית והמתוקה הזאת והייתי מכור לחומרים הללו. ולא, אני לא מדבר על משהו אסור חלילה, אני מתכוון למשקאות הממותקים כמובן. איך ייתכן שנמשכתי אליהם כל כך, שעה שכל מה שיש להם להציע זה חומרים מלאכותיים, מתיקות דביקה וקלוריות אינסוף.
טוב, יש כמה נסיבות מקלות שיכולות לעמוד לזכותי. ראשית, הפרסום. אם כמה קמפיינרים מבריקים הצליחו לשכנע את האנושות כולה שמשקה שחור בבקבוק אדום הוא טעם החיים, אין פלא שהצליחו להוליך גם אותי שולל ולהפוך אותי למכור למרעננים רשמיים למיניהם. ושנית, המרכיב ה"לא סודי" הדומיננטי, הסוכר כמובן, פועל ממש כסם ממכר. כך או כך, כיום אני מבין שאם תבחר בשמפניה מהטבע או באלו שהם גם לגוף וגם לנשמה, ואפילו במים איכותיים בלחיצת כפתור, זה ממש לא משנה איזה ומאיפה, מים, טהורים ונקיים, הם הדבר. זה לא רק הכי מרווה והכי מרענן, אלא גם הכי מתוק והכי משמח (חוץ מסודה, כמובן).
מתברר שבניגוד למה שנהוג לחשוב, סוד ההנאה והשמחה נמצא, לא בטעמים המיוחדים ובצבעים המרהיבים, אלא דווקא בפשטות המינימליסטית נטולת הרעש והצלצולים. וזה לגמרי לא חדש, זו תובנה עמוקה שמלווה אותנו אלפי שנים: חג הסוכות הוא חג המים. בימי החג, ימי תחילת עונת הגשמים, אנו "נידונין על המים". זו הסיבה לכך שביומו האחרון של החג אנו נושאים את תפילת הגשם. וזו גם הסיבה לכך שבזמן שבית המקדש היה קיים, היו נוהגים בימי החג לנסוך מים על גבי המזבח, בשונה מניסוך היין שהיה נהוג בשאר ימות השנה. מעמד שאיבת המים ממעיין השילוח, הולכתם למקדש וניסוכם על גבי המזבח - לווה בשירה ובריקודים שנמשכו לאורך הלילה כולו. שמחה שעליה נאמר "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו".
ניסוך היין עובר במקדש בשקט יחסי, כי עם כל הכבוד ליין, שסוד כוחו הוא בטעמו הערב, הרי שטעם יכול להיות מוצלח או פחות, טעים לאחד וטעים פחות לאחר. כך שהוא אומנם משמח, אבל באופן סביר, הגיוני ומוגדר. השמחה הגדולה מתפרצת דווקא בניסוך המים, הטעימים תמיד ולכולם, ובהם סוד החיים והשמחה האמיתית, נטולת הטעם והסיבה, זו שחורגת מכל ההגדרות ופורצת את כל הגבולות.
עכשיו, קחו את המילה "טעם" ופרשו אותה במובן של "נימוק" או "סיבה", ותבינו שכל עוד החיבור שלנו לקב"ה, לתורתו ולמצוותיו נובע מסיבה וטעם כלשהם, הדבר טוב ונפלא. אבל רק כאשר נגיע לחיבור אמיתי לאלוקים, חיבור שחורג מכל סיבה וטעם, כזה שנובע אך ורק מההכרה שהוא חיינו ואורך ימינו, או אז תתפרץ בקרבנו השמחה הגדולה, שמחת בית השואבה. קחו כוס מים, לא כדי להירגע, אלא כדי לשמוח - לחיים!
הכותב הוא שליח חב"ד בשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת "סי אנד סאן" בתל אביב