כאשר יעקב בורח מאחיו עשו לחרן, הוא מגיע ללוז. יעקב לוקח מאבני המקום לשים מראשותיו, ושם נגלה אליו הא-ל בחלום הסולם. לאחר שמתברר ליעקב ש"זה שער השמים", הוא מקים מצבה ונודר ששם יהיה בית א-לוקים כאשר יחזור לארץ.

אולם, כאשר יעקב חוזר לארץ, מצווה אותו השם ללכת לבית-אל ולהקים שם מזבח (לה,א). יעקב בונה את המזבח בבית-אל כדבר השם, וחוזר ומקים גם את המצבה שהקים בבורחו מפני עשו. ה'משך-חכמה' מעיר: "לא מצאנו בשום אדם שיצווהו השם יתברך לעשות מזבח, לבד יעקב בפעם הזאת". והרי הדברים אומרים דרשני - מה עניינו של ציווי ייחודי זה?!

עוד יש להעיר על השינוי בין מצבה למזבח את דברי חז"ל על הפסוק: "ולא תקים לך מצבה אשר שנא השם א-לקיך" (דברים טז,כב), ופירש רש"י: "ואף על פי שהייתה אהובה לו בימי האבות, עכשיו שנאה, מאחר שעשאוה אלו חוק לעבודה-זרה". הרי לנו שהציווי על יעקב להקים מזבח, אינו עניין נקודתי, אלא מהווה שינוי מגמה - ממצבה למזבח. ויש לברר: מה בין זה לזה?

הרב קוק (מדבר שור עמ' עד) מבאר את הדבר: "כשנשים לב בהבדל שבין מצבה למזבח, והנה 'מצבה' - אמרו חז"ל (ע"ז נג,ב) שהיא של אבן אחת, ו'מזבח' - של אבנים הרבה... ונראה דטעמא דמילתא, כי הנה אמרו חז"ל (ברכות טז,ב): "אין קורין 'אבות' אלא לשלשה"; והיינו, כי הם סללו לנו שלשה דרכים מפולשים לעבודת השם יתברך: אברהם - כפי מידתו באהבה, יצחק - ביראה, יעקב אבינו ע"ה - בכח התורה. והנה בימיהם שהם תקנו את הדרכים, היה צריך שבכל זמן של כל אחד מהאבות - היתה מידתו שולטת, ודרכו בעבודת השי"ת היתה הרצויה.

אבל כשכבר נשרשה הקדושה בי"ב השטים, נעשו מהרכבות אלו ה-ג' דרכים כמה וכמה נתיבות חלוקות; ומכל מקום כולן עולות בקנה אחד. וכן הוא רצון השי"ת, שכל אחד ואחד יעסוק בתורה ומצוות לפי מידתו, רק שיתאחד עם הכלל וילך על פי דרך התורה.

על-כן, כל זמן שהיה דרך אחת לרבים - היתה עבודה רצויה של מצבה, של אבן אחת, לרמז על כוח אחד ודרך אחת; אבל אחר כך, רצה הקב"ה שעל ידי ריבוי הדרכים ושינוי הדעות, וכל אחד יתנהג בתורה ועבודה כפי עניינו, וכולם יתכוונו לשם שמים; ובזה יתגדל ויתקדש שמו ב"ה. על-כן רצונו דווקא במזבח של הרבה אבנים שכולן מתחברות יחד".

הרב קוק מבאר שהמצבה מסמלת דרך אחת בעבודת השם, ואילו מזבח מסמל את החיבור של אבנים שונות, המבטאות דרכים שונות בעבודת השם. בתקופת האבות הייתה לכל אב דרך ייחודית ועצמאית לעבוד את הא-ל, אולם כאשר יעקב חוזר עם ילדיו לארץ ישראל אומר לו הקב"ה: "לא ייקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך" (בראשית לה,י). כעת מתרחש השינוי מ'אבות' ל'אומה', המורכבת מאנשים שונים המגלים מתוך ההבדלים שביניהם את הופעת הקב"ה השלימה. זהו עניינו של המזבח, המורכב מאבנים רבות.

דבר דומה מצאנו סמוך למתן תורה, שם מספרת התורה: "...וייבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל" (שמות כד,ד). י"ב המצבות מסמלות את י"ב שבטי ישראל ואת דרכו הייחודית של כל שבט בעבודת השם, אולם דם הברית שבין הקב"ה לישראל - נזרק דווקא על המזבח (שם ו).

יתר על כן, ידועים דברי המדרש המובא ברש"י בפרשתנו (בראשית כח,יא), שאת האבנים שהניח יעקב מראשותיו - עשה הקב"ה לאבן אחת. כמה אבנים היו למראשותיו של יעקב? אומר המדרש: "ר' יהודה אמר: שנים עשרה אבנים נטל... כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו, ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים" (בראשית רבה ויצא סח,יא). הרי לנו שגם המצבה אותה הקים יעקב - כבר היה טמון בה כח האחדות של ריבוי בני ישראל.

דבר דומה מצאנו גם אצל אליהו הנביא בהר הכרמל: "ויאמר אליהו לכל העם גשו אלי, ויגשו כל העם אליו, וירפא את מזבח השם ההרוס: וייקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו לאמור ישראל יהיה שמך: ויבנה את האבנים מזבח בשם השם" (מל"א יח,ל-לב). לא רק מזבח השם היה הרוס, אלא ישראל עצמם היו הרוסים. אליהו אוסף את השברים, את שבטי בני יעקב, ומעורר בהם את דבר השם - כי "ישראל יהיה שמך".

נדמה שתוכן הדברים נוגע ממש לימינו אלו. אנשים שונים מנסים להציב 'מצבות' - תפיסות עולם, ובפיו של כל אחד הטענה: 'זו, ורק זו, היא הדרך הנכונה'. אכן, אין לטעות ולגלות פנים בתורה שלא כהלכה, אך עם זאת עלינו לזכור שבתוך תורתינו - יש מ"ט פנים לכאן ולכאן, ו"אלו ואלו דברי א-לקים חיים"; ובלבד שנכוון את ליבנו לשמים.

הכותב הוא ר"מ בבית המדרש במרכז האקדמי לב