מה נשתנה הלילה הזה? סקר "מעריב" מלמד שלא מעט

שליש עד מחצית מיהודי ישראל מתכוונים לשתף בליל הסדר שלהם קרובים רחוקים באמצעות וידיאו. הנה הבדל טכני שמשמעותו מהותית. סקר "מעריב" מצא כי 33% מהיהודים "מתכוונים להשתמש בווידיאו (זום או תוכנה אחרת) במהלך ליל הסדר כדי לתקשר עם קרובים". עוד 14% אמרו לנו, לפני חמישה ימים, שעדיין לא החליטו. משמע - ייתכן שכן. ובסך הכל, כמעט מחצית. המחצית השנייה, 53% מהיהודים, אמרו שלא ישתמשו בווידיאו. כך או כך, רק מעטים מתכוונים לוותר על ליל הסדר בגלל המצב. בערך חמישה מכל מאה יהודים (5%). זה אומר שלמעשה, מספר המשתתפים בליל הסדר השנה יהיה דומה למדי למספר המשתתפים בליל הסדר בכל שנה, נמוך אולי ב־2%־3%. קורונה או לא קורונה, הלילה יוצאים ממצרים.

יש טעם לשאול מי משתתף בליל הסדר, וכיצד, מכמה טעמים. הראשון שבהם, הסדר הוא אחד הסממנים המובהקים והנפוצים ביותר של הטקס היהודי בכל העולם. גם בעידן שבו מנהגים אחרים נשחקים - למשל, הליכה לבתי כנסת או שמירה על כשרות - ליל הסדר שומר על מעמדו כסמל יהודי איתן. באופן רגיל, 97 מכל מאה יהודים בישראל משתתפים בליל הסדר. כמעט כולם קוראים לפחות חלק מההגדה של פסח, והרוב (64%) קוראים את כולה. לכן מעניין היה לנסות ולברר האם, ועד כמה, יוותרו יהודים על המנהג המרכזי הזה בגלל המצב. מי עשוי לוותר עליו, די ברור: גם בשנים רגילות, היהודים שמוותרים על ליל סדר הם רק מי שמגדירים את עצמם כחילונים לחלוטין. בדרך כלל, שבעה מכל מאה. השנה, עשרה מכל מאה. פער כמעט זניח. וצריך לקחת בחשבון גם את העובדה שהשנה כולם בארץ. אין בא (לעשות סדר), ואין יוצא (לחמוק ממנו).
רוב היהודים יקיימו השנה ליל סדר, אבל זה לא יהיה אותו ליל סדר. הוא יהיה בחוג מצומצם יותר. רובנו נחגוג השנה בקבוצה של שלושה עד חמישה בני אדם. עוד כרבע מאיתנו בזוג או לבד. מקרב בני ה־60 פלוס, הרוב יחגגו בזוג או לבד. לחלקם, אולי לרובם, זה עשוי להיות קצת בודד וקצת עצוב.

הפעלה פופולרית

החרדים יושבים השנה בסדר בקבוצות גדולות יותר, שכמחציתן יהיו קבוצות של שישה עד תשעה משתתפים. בשבועות האחרונים הופנה הזרקור לקושי של החברה החרדית להסתגל לכללי ההתנהלות המחייבים ריחוק חברתי, אבל העובדה שליל הסדר שלהם יהיה גדול יותר לא נובעת מהחלטה להפר את הכללים, אלא פשוט מכך שהמשפחה החרדית הגרעינית גדולה יותר. על כן, גם כאשר רק בני הבית משתתפים בסדר, מדובר במספר גדול יותר של בני אדם סביב השולחן.

וחשוב להבין שקטן משמעו גם שונה. כלומר, זה לא אותו ליל סדר רק עם פחות אנשים. זה ליל סדר עם פחות אנשים, ולכן ליל סדר אחר. מספר המשתתפים משפיע לא רק על עוצמת השירה, הוא משפיע גם על העיצוב והתוכן. הנה דוגמה: הסדר הוא טקס שעוצב במתכונת חינוכית, ובהרבה מובנים מיועד לילדים. הם אלה ששואלים את הקושיות ומקבלים מההגדה את התשובות. כאשר הילדים מאבדים את הריכוז, המבוגרים משתמשים בעזרים טכניים כדי למשוך את תשומת הלב שלהם. הם כורכים ביחד חרוסת, או מטפטפים יין לצלוחית שמתחת לגביע או פותחים דלת לאליהו הנביא.

הפעלה פופולרית במיוחד בקרב הילדים היא זו של האפיקומן. יש מי שמחביא אותו - הילד - ויש מי שנדרש לתת תמורה כאשר האפיקומן מוחזר. בשנים רגילות, ברוב הבתים בישראל (76%) מחביאים אפיקומן. אבל באופן טבעי, הנטייה לקיים את טקס האפיקומן עולה ככל שיש ילדים בבית (גם בקרב חילונים). בני ה־35 עד 44 (77%) ובני ה־45 עד 54 (81%) מדווחים על החבאת אפיקומן יותר מצעירים יותר או מבוגרים יותר, שלרובם עוד אין או כבר אין ילדים בגיל המתאים.

הסדר עוצב במתכונת של שיעור לילדים, ובמשפחות רבות הוא גם שבוי של הילדים. הם מכתיבים את הקצב, את רמת הקשב, את רמת הסבלנות. בסדרים גדולים, של משפחות גדולות, עם ילדים רבים, יש נטייה מובנת לזרז את שלב הקריאה ולקדם את זמן הארוחה. לשיר הרבה, לדבר מעט על משמעותו של הטקס. לשחק הרבה, להתעמק פחות.

כמובן, מספר הילדים בבית, ובהתאם גם סביב שולחן הסדר, איננו מנותק משאלות אחרות. למשפחות דתיות יש יותר ילדים, ולכן נגלה, לדוגמה, שככל שיש יותר ילדים בבית, כך גוברת הנטייה לקיים ליל סדר "מסיבה דתית", וככל שיש פחות ילדים בבית, כך גוברת הנטייה לקיים אותו מסיבה "חברתית־משפחתית". בדומה, מי שיש לו יותר ילדים, חושב בשיעור יותר גבוה שליל הסדר חשוב מאוד. מי שיש לו פחות ילדים בבית, חושב בשיעור פחות גבוה שליל הסדר חשוב מאוד.

כך שאופי הסדר מוכתב לא רק על ידי מספר הילדים המשתתפים בו, אלא גם על ידי שיקולים רבים אחרים. ובכל זאת, מותר להניח (לא בדקנו בסקר, אך זו מסקנה מתבקשת על סמך מה שאנחנו יודעים), שסדר מצומצם, שמגביל את המשפחה בסעיף אחד (נאמר, החבאת אפיקומן) , מקל עליה בסעיף אחר (נאמר, היכולת לקרוא את ההגדה עד הסוף, בלי להתפזר כדי להשכיב ילדים לישון).

אפשר לגוון

כאמור, רוב היהודים בישראל קוראים את ההגדה. חלקם מסתפקים בקטעים שעד הארוחה, אבל הרוב סוחבים עוד הלאה אחריה. בערך חמישית מהם - מוסיפים על ההגדה מעבר לנוסח המסורתי. אולי שירה מודרנית, או פזמון ישראלי של אביב, או כוס של מרים, או קטע קריאה שמתייחס לאירועים אקטואליים.

בספר "#יהדותישראלית", שכתבתי עם פרופ' קמיל פוקס, התייחסנו בכמה פסקאות לתופעה הזאת, וכך כתבנו: "מעניין לזהות את הקבוצות שמרגישות חופשיות לשחק עם ההגדה ולרענן את תוכנה. כחמישית מאלה שמגדירים את עצמם 'חילונים לחלוטין' עושים זאת (22%). אך יותר מהם עושים זאת הדתיים: דתיים תורניים (21%), דתיים (24%), ומעל כולם - דתיים ליברלים (38%). הקבוצות שלא נוטות לשנות או להוסיף על ההגדה הן הקבוצות המסורתיות (חילונים קצת מסורתיים ומסורתיים, 16%־17%) והקבוצה החרדית (6%). ואפשר לנסות לשער מדוע זה כך: למי שחילוני לחלוטין אין מחסום שמעכב שינוי, ולמי שדתי, אבל לא מרגיש כבול למסורת קשיחה ובלתי משתנה, יש ביטחון מספיק בכדי לשנות. המסורתיים לא מרגישים נינוחים מספיק עם הטקסט, ולכן לא משתעשעים בו. החרדים לא מרגישים נינוחים עם שעשוע, ולכן לא משנים את הטקסט".

הנה, גם כאן אפשר להעלות השערה על שינוי שצפוי השנה. תוספת של קטעים להגדה קשה יותר כאשר ילדים בסביבה. היא קשה יותר גם כאשר נאספים יחדיו בני משפחה בעלי השקפות שונות, לעתים סותרות. אם יש ליד השולחן, נאמר, גם מסורתיים (שפחות אוהבים תוספות) וגם דתיים ליברלים (שיותר אוהבים), עלולה להיות התנגשות. בליל סדר מגוון ורחב צריך לוודא שלא עושים שום דבר שמרגיז או מעליב מישהו. כלומר, שמי שבוחר שיר להקראה מתאים אותו גם לשאר המשתתפים משאר ענפי המשפחה. או אולי מוותר עליו בגלל שאר ענפי המשפחה.

השנה, אפשר יהיה לנצל את החופש של מציאות מצומצמת למהלכים של ניסוי. אם רק המשפחה הגרעינית ליד השולחן, זה אומר שאין פערים דרמטיים של השקפה ואורח חיים. זה אומר שאפשר לגוון את הסדר, בלי חשש לריב עם אף אחד. אפשר להוסיף שיר, אפשר לשחק עם אקטואליה. כמובן, גם בהקשר למנהגים זה נותן חופש פעולה: לא מוכרחים להימנע מקטניות בגלל סבא קפדן, לא מוכרחים לאכול רק מצה שמורה בגלל בנות דודות דתיות. ליל הסדר של משפחה מצומצמת יהיה קצת מוזר. ובוודאי שונה. ולא מה שהיינו רוצים בכל שנה. אבל הוא לא חייב להיות ליל סדר עצוב, או תפל, או נרגן. הוא יכול להיות גם נינוח, ואפילו קצת הרפתקני. נסו ותיהנו.

סקר "מעריב" נערך על ידי מנחם לזר, מנהל פאנלס פוליטיקס. בסקר השתתפו 502 חברים בפאנל המשיבים של Panel4All לביצוע מחקרים על גבי האינטרנט (פנייה להשתתף בסקר נשלחה ל־3,096 חברים בפאנל). הסקר משקף מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת במדינת ישראל מגיל 18 ומעלה. הוא נערך ב־2 באפריל 2020. טעות הדגימה המרבית היא 4.4%. בטור זה נעשה שימוש נרחב גם בסקר יהדות ישראלית של המכון למדיניות העם היהודי, שנערך בשני סבבים, האחד של 2,000 יהודים ישראלים והשני של 1,000 נוספים, המייצגים את האוכלוסייה היהודית בישראל. הטעות המקרית עבור התוצאות המבוססות על 3,000 נשאלים היא כ־1.8%, והיא גדולה בהתאמה עבור תוצאות המתקבלות מתשובותיהם של פחות נשאלים. הסקר נערך על ידי פרופ' קמיל פוקס. נתונים נוספים: סקר גוטמן ומדד השלום של המכון לדמוקרטיה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נוח סלפקוב.