הרב יונתן זקס, שאנו מציינים כעת 30 לפטירתו, היה מגדולי הוגי הדעות היהודים בדורות האחרונים. דמות יוצאת דופן כמעט בכל אורחות חייו ובעיקר בתפיסתו ובהשקפתו המגובשות. העשייה הענפה והשפעתו על רבים כל כך ברחבי העולם – חרגו מהגדרת הזמן והמקום בהם התרחשו – ולכן חובה עלינו להפנימם.
"מנהיג טוב יוצר תלמידים. מנהיג מצוין יוצר מנהיגים" – כך בסגנונו המיוחד הגדיר פעם הרב, הלורד, יונתן זקס ז"ל את טבעה המיוחד של השליחות הגדולה המוטלת על כתפיהם של צעירות וצעירים יהודים המחפשים את דרכם בעולם.
הרב זקס, שאנו מציינים כעת 30 לפטירתו, היה מגדולי הוגי הדעות היהודים בדורות האחרונים. דמות יוצאת דופן כמעט בכל אורחות חייו ובעיקר בתפיסתו ובהשקפתו המגובשות. העשייה הענפה והשפעתו על רבים כל כך ברחבי העולם – חרגו מהגדרת הזמן והמקום בהם התרחשו – ולכן חובה עלינו להפנימם.
אלא שהיה נושא אחד שהיה קרוב לליבו של הרב זקס באופן מיוחד: יחסי ישראל ויהדות התפוצות. לתפיסתו, עלינו "לחשב מסלול מחדש" בכל הנוגע למערכת היחסים המורכבת הזו על מנת להוציא ממנה את המיטב. העדשה שהותיר לנו הרב זקס יכולה לעזור לנו להביט מזווית קצת שונה על הפרדיגמה 'ישראל-תפוצות'.
במהלך השנים, יחסי ישראל והתפוצות נעו על ציר המחלוקת הפוליטית והתרבותית. בשני העשורים האחרונים, ככל שישראל עברה ימינה ונהייתה שמרנית יותר, כך יהודי ארה"ב (המהווים כ-80% מהיהודים שמחוץ לישראל) עברו לשמאל הפרוגרסיבי. רבים אמנם הביעו דאגה מהמגמה, אולם רק מעטים חיפשו דרך מהותית לגשר על אותו פער. בנוסף לכך, בישראל התפתחה אדישות רבה, ולעתים אף בורות, בכל הקשור לגורלם של יהודי התפוצות. אנו נזכרים בהם כאשר יש פיגועי טרור, התקפות אנטישמיות או הצבעות החשובות לישראל בקונגרס או באו"ם, אך די מנותקים מחיי היום יום שלהם.
הרב זקס נפגש לעיתים קרובות עם קבוצות מנהיגים ישראלים מכל גווני הקשת החברתית כחלק מפעילות ארגון גשר, והיה חבר פעיל בוועדת פרס ירושלים לאחדות ישראל, אשר נוסד על-ידי משפחותיהם של שלושת הנערים נפתלי פרנקל, גלעד שער ואייל יפרח זכרונם לברכה. הוא ראה באחדות העם היהודי עיקרון חיוני, אבל לא במובן של אחידות, אלא דווקא גיוון. בכל משפחה יש גוונים שונים ואף מחלוקות, אבל לפני הכול היא משפחה. "הכוח היחיד שיכול לנצח את העם היהודי הוא העם היהודי עצמו", אמר הרב זקס באירוע לכבוד יום האחדות הראשון.
אם כך, מה צריכה להיות המשמעות של חיפוש אחר מערכת יחסים חדשה עם יהודי התפוצות מבחינת החברה הישראלית?
ראשית, יש חשיבות חיונית להפרדה בין הצרכים הפוליטיים של ממשלות ישראל ליחסיהן עם היהודים ברחבי העולם. יהודים צריכים לדאוג ליהודים אחרים. נקודה. בשנת 1968 הרבי מליובאוויטש, מנחם מנדל שניאורסון, נתן ליונתן זקס הצעיר השראה להתמנות לרב. בנאומו בטקס הראשון של חלוקת פרס ירושלים לאחדות ישראל, בשנת 2015, הרב זקס התייחס בדרכו המיוחדת ומלאת התובנות למפעל שליחות החב"ד. בעיני זקס מפעל השליחות של חב"ד, אותו התחיל הרבי בשנות ה-1950, היה, במובן העמוק, תגובה של אהבה לשנאת השואה. בשואה רצו להשמיד, ואילו "אנחנו נפנה לכל יהודי מתוך אהבה", וזה כלל לא משנה מה העמדות הדתיות או הפוליטיות שלהם.
שנית, הישראלים חייבים להרחיב את היחס שלהם להיסטוריה ולגיאוגרפיה היהודית. אי אפשר להגדיר את עצמנו רק על-ידי גבולות מדינת ישראל או להגביל את ההיסטוריה שלנו ל-150 שנות ציונות. כולנו חלק מקהילה יהודית עולמית ומשושלת היסטוריה יהודית בת 3,000 שנה.
כן, מדינת ישראל היא מרכז הכובד של העם היהודי באשר הוא, אך עם זאת, ככל שאנחנו מפנימים שאנו חלק ממציאות נרחבת יותר, כך השאיפות והדמיון הקולקטיביים שלנו יוכלו להגיע לרמות גבוהות יותר, ברוח ובחומר. אנו נישאר חילונים, דתיים, חרדים, שמאלנים וימנים, אבל מרחב הצמיחה שלנו יגדל בצורה משמעותית. הייתה לי הזכות לראות פלא זה מול עיניי, יותר מפעם אחת, במפגשים של הרב זקס עם עמיתי מכון גשר למנהיגות, שהגיעו מזרמים שונים והחזיקו לעתים בהשקפות מנוגדות.
עובדת היותם של היהודים מיעוט תמידי בתפוצות הפכה ברבות השנים למנוע אדיר של חדשנות, גם בתוך הקהילה היהודית, אבל גם מחוצה לה. אבל איך נוכל לשמר את הניצוץ הזה של חדשנות יהודית כאשר אנחנו הרוב והשליטה בידינו? השאלה הזו לא נתנה לרב זקס מנוח.
בפועל, גם אם אנו חיים במדינה עם רוב יהודי, היא מורכבת ממיעוטים שונים ומגזרים רבים. הרב זקס נהג לצטט את הנביא ירמיהו, "שקרא ליהודי בבל לא לבכות על גדת הנהר, אלא להשתמש במציאות של הגלות כדי לבנות ולחדש אתוס יהודי עצמאי". אין סיבה שבישראל 2020 לא נשאף למערכת רעיונות דומה המשלבת מסורת וחדשנות – כך שהגיוון יהפוך למקור צמיחה חברתית וחדשנות, במקום להיות גורם למתחים ולשסעים חברתיים.
כדי שזה יקרה חייבים לנתץ את הסטריאוטיפים ואת האדישות כלפי יהודי התפוצות ולהפנים את קשת הגוונים הרחבה שלהם כמקור השראה. איך? עלינו להיפגש, לחוות, ללמוד מההצלחות וגם מהכישלונות, אבל לא להסב את המבט. וכמו בכל הטמעת תהליך, גם כאן הכול מתחיל ונגמר בחינוך – חינוך אשר מגדיר מחדש את המושג אחדות עם ישראל, חינוך אשר יתאר בצורה הולמת את 'גבולותיה הגאוגרפים' של היהדות ובעיקר חינוך אשר יבנה גשר אמיתי בין עם ישראל ליהודי התפוצות.
אם נגדיר את היחסים שלנו מחדש בצורה כזאת, ונדאג לחנך את ילדינו בדרך זו, זהותו של ראש ממשלת ישראל או של נשיא ארה"ב לא תהווה יותר גורם מכריע ביחסינו עם אחינו בתפוצות והבסיס המשותף, ורק הוא, יהיה זה שינחה את הדרך.
הכותב הוא יו"ר ארגון גשר לשעבר ושותף מייסד בגולדרוק קפיטל