בתנ"ך בספר ויקרא בפרשת בחוקותי כתוב: “וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת". המילה ״קוֹמְמִיּוּת" מציגה לנו דגם של קומתיים, בניין של שתי קומות, של אחדות הניגודים. בניין הקוממיות מייצג שתי קומות; קומה של מטה אל מול קומה של מעלה.
בל"ג בעומר אנו מציינים את דמותו של רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), האיש האלוקי, בעל גילוי סוד הזוהר, שבמשך 13 שנים היה נתון בעולמות עליונים של תורה. הוא רואה לנגד עיניו עולם אוטופי שאליו יש לשאוף, חיי עולם. בעת שהותם של רשב"י ובנו במערה, הם מתנתקים מכל קשר לחיי היומיום ונתונים עמוק בעולמה של תורה, חיי עולם. אך התפילה מנתקת אותם מעולם התורה ומחברת אותם למציאות, לעולם היומיומי הפרקטי, חיי שעה. כך מתאר זאת התלמוד הבבלי במסכת שבת: “הלכו והסתתרו במערה. התרחש נס, נברא להם חרוב ומעיין מים. והיו פושטים בגדיהם ויושבים עד צווארם בחול. כל היום למדו, בזמן תפילה לבשו, התכסו והתפללו וחזרו ופשטו בגדיהם כדי שלא יתבלו. ישבו שתים עשרה שנה במערה".
הבינאריות בין שני העולמות, חיי עולם וחיי שעה, לובשת צורה חדשה, עת רבי שמעון בר יוחאי ובנו יוצאים מהמערה לאחר 12 שנה. התלמוד מספר לנו שהם פוגשים בערב שבת בזקן שרץ בין השמשות לבית הכנסת כדי לקבל את השבת, ומחזיק שני ענפי הדסים בידיו. “שאלו את הזקן: 'אלו למה לך? אמר להם: לכבוד שבת, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור'. אמר רשב״י לבנו: ראה כמה חביבין מצוות על ישראל. הואיל והתרחש לנו נס וניצלנו, נלך ונעסוק ביישובו של עולם ובתיקונו". כלומר הזקן לימד את רשב״י ובנו את מודל אחדות הניגודים. המערה מייצגת את חיי העולם והמרחב מחוץ למערה מייצג את חיי השעה. השילוב של עולם השמיים עם עולם הארץ, של עולם התורה עם עולם העבודה, של הרוח עם החומר, זאת המשמעות האמיתית של בניין הקוממיות.
בניין הקוממיות נוכח גם באחדות הניגודים במאה ה־19 וה־20, עת נוסדות אגודות ספורט ואגודות סטודנטים שנקראות על שם בר כוכבא. התרבות הלאומית והציונית החילונית התחברה לבר כוכבא ורבי עקיבא כמנהיגי המרד נגד הרומאים. הם האמינו בחשיבות המרד, בעצם קיומו, גם אם התוצאה שלו הייתה הכחדת היישוב היהודי. התרבות הלאומית והציונית, בהקשר לל"ג בעומר, באה לידי ביטוי בנאומו של המנהיג הציוני מקס נורדאו, בנאום השרירים. “יהדות השרירים" היא מושג שטבע מקס נורדאו בנאומו בקונגרס הציוני השני בבזל ב־1898.
בנאומו דיבר נורדאו על הצורך בעיצובו של יהודי מסוג חדש, בעל עוצמה נפשית וגופנית, שבכוחו להגשים את יעדי הציונות. נורדאו העצים את המיתוס של בר כוכבא: “ההתגלמות ההיסטורית האחרונה של יהדות למודת קרב ואוחזת בנשק", וכינה אותו “גיבור שסירב לדעת תבוסה". הנה לפנינו בניין הקוממיות של אחדות הניגודים ואהבת ישראל: הקומה שאותה מייצגים רבי עקיבא ובר כוכבא לצד הקומה שאותה מייצגים מנהיגי הציונות והתנועות הלאומיות.
הנה כי כן, במרחב הקוממיות הלאומי העכשווי שלנו, ל"ג בעומר קורא לנו לומר לא לבינאריות ולשנאה שבתוכנו ולומר כן לאהבת ישראל ולאחדות הניגודים. היום יותר מתמיד צו השעה הוא לשמור מכל משמר על בניין הקוממיות שלנו במדינתנו היחידה.
הכותב הוא חבר הנהלת החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן־גוריון.