אי אפשר לכתוב על ט"ו באב, מבלי להזכיר את ט' באב. ט' באב אינו רק חורבן המבנה המכונה "בית המקדש". הוא בעל משמעות פנימית ואישית. הכאב על ההיעדר, מייצר את ההשתוקקות על מה שיכול להיות קיים. חורבן בית הוא שבר קיומי שקיים בכל נפש, ודווקא המגע עמו – מאפשר את הצמיחה. ויש כאן מעבר חד בין הרס וחורבן ל"בניין". לאהבה, כמיהה ולתשוקה.
אהבה זה כואב. הוא צלל למעמקי הים, והתאבד. לא יכול היה לשאת יותר את כאבי שברון הלב שהותירה אותו אהובתו. בניסוי שנערך בשנות השישים באיי הבתולה בארצות הברית, שמטרתו הייתה ללמד דולפינים את שפת האנגלית, מרגרט לובט המדריכה ופיטר הדולפין שהו עשרה שבועות סביב השעון, כשהשניים אוכלים, משחקים, מתרחצים וישנים יחד בבידוד מוחלט. אף אחד לא שיער שפיטר הדולפין ייקח את מערכת היחסים הזאת צעד אחד קדימה, ובמקום לרכוש מילים בשפה האנגלית הוא פשוט התאהב במרגרט, המדריכה שלו.
פיטר החל לקנא בדולפינים האחרים כאשר מרגרט שהתה בקרבתם, ונאבק על תשומת לבה. בשבוע הרביעי החלה התפתחות מדאיגה: תנועות מעגליות סביב מרגרט, חיכוך גופו בגופה, כרסום בנשיכות קטנות והתרגשות מוגזמת.
אנדי ווילאמסון, הווטרינר שליווה את הניסוי בבית הדולפין מעיד על כך שלדולפינים ישנם דחפים מיניים. לאחר מספר שבועות מסיום הניסוי, פיטר צלל למעמקי הים, סירב לנשום ומת. הדולפינים, בדיוק כמו בני האדם יודעים דבר או שניים על המושג שברון לב.
שברון לב הוא ההיפך מהתאהבות. בעוד שהתאהבות מדומה להתמכרות לסמי ההורמונים שמשתחררים בגופנו שעשויים להתאפיין אפילו במבט ובליטוף, התרחישים שנחווה בתהליך שברון לב היא התמכרות מאותם סמים. מדובר במצב של אובדן רגשי עצום, עם פוטנציאל הרסני. בעוד שכל אדם חווה את המשבר בצורה אחרת וייחודית, התחושה העוצמתית של עצב ואבל, מעבר ליכולת ההכלה שלנו, מלווה בתחושה שלא נוכל לראות את עצמנו חוזרים לשגרת החיים. חשוב שנשים לב לסימני הדיכאון הקליני, שלעניות דעתי, אפשר היה להבחין בחלק מהם גם אצל פיטר, טרם הצלילה האחרונה שלו: מצב רוח ירוד, פעילות מועטה, חוסר תיאבון, חוסר אנרגיה ולבסוף גם מחשבות אובדניות.
האם אנו, בני האדם, נגיב בפרידה מאדם אהוב כמו פיטר הדולפין? במחקר באוניברסיטת הרווארד, נמצא כי כאב לב, מכונה בשפה המקצועית: תסמונת הלב השבור Takotsubo Cardiomyopathy. מדובר בכשל לבבי שבו החדר השמאלי נחלש וגורם להפרעות בקצב הלב וכאב עז בחזה. מדומה למצבים של אירוע טראומטי מבחינה נפשית ואפילו אובדן. ניתן להבחין בסיטואציות דומות לזו לא רק בפרידות במצב של התאהבות שנגדעה, אלא גם במצבי פרידות מנישואין ומערכות יחסים ארוכות, בהן אחד.ת מבני או בנות הזוג חווים תהליך קשה של היפרדות מתלות בה מערכת היחסים אופיינה על ידם כנוחה ומרגיעה.
מה קורה בשלב החיזור וההתאהבות?
סמי האהבה מדומים למעין "רכבת הרים" של עליות ומורדות, פרפרים בבטן, התמכרות, הזיות ואשליות. מספרו של הרב כפיר שחר "ציפור עם פחד גבהים", מרצה בכיר ומתמחה במערכות יחסים, בחרתי לצטט משפט על תופעות הלוואי של המוח המאוהב: "אהבה היא התרופה היחידה בעולם שתופעות הלוואי שלה חמורות בהרבה מהמחלה שהיא אמורה לפתור".
הרגע הזה לאחר הנשיקה הראשונה, בה הורמון האהבה, האוקסיטוצין, משתחרר מיותרת המוח אל מחזור הדם והרוק ומעורר את עצם הוואגוס (העצב החברתי) ומדליק את כל החושים שלנו? כאן, ניתן לבחון בתשוקה הזאת שיכולה להוות מתאם בין החיבור הרגשי-מיני שעשוי להגיע מאוחר יותר, בהתאם לרמת ההתרגשות שהתפרצה שם, בנשיקה הראשונה. כאשר מתרחשת התאהבות, מתחילים להשתחרר הורמונים רבים בגופנו. התהליך הביולוגי של התאהבות כולל מגוון של תגובות פיזיולוגיות וכימיות שמשפיעות על החוויות הרגשיות וההתנהגותיות שלנו. זוגות בתהליך התאהבות יחוו מספר חוויות מרכזיות:
- גירוי במערכת הדיכאונית: התאהבות יכולה להביא לפיענוח שונה של המידע החיובי והשלילי במערכת הדיכאונית, נחווה הפחתת עצבנות ודאגה ונגביר רגשות שפע והתרגשות.
- שחרור הורמונים ונוגדי פסיכואקטיביים: בעת התאהבות, מתרחש תהליך שחרור הורמונים הכולל אוקסיטוצין והורמוני האנדרופינים, שמשפרים רגשות חיוביים וקשרים אינטימיים. הורמונים אלו משפיעים על הרגשת האהבה, רגישות לקרבה ולמגע ועל תחושת רוגע. כרצה למרחקים, אני יכולה לומר שבחוויית ריצה או פעילות ספורטיבית אחרת ישנה השפעה טיפולית שזהה ל"קוקטייל" של הנוירוכימיקלים שמשתחררים על ידי העלייה בקצב פעימות הלב, ומייצרות תחושת רוגע.
- תגובות פיזיולוגיות: בעת התאהבות, עלולות להיווצר תגובות פיזיולוגיות כמו ירידה במשקל בשל רגישות יתר בבטן והתרגשות "יתר", שלעיתים מגורה ב"קופצנות" רגשית. פעם, אנשים מאוהבים היו צריכים לתהות אם הפרטנר לאהבה שלו ער, ותוהה מה קורה איתו ברגע זה, בשעת בוקר מוקדמת, או בשעת ערב מאוחרת. בעידן הדיגיטלי, כל הודעה מצליחה "להקפיץ" בעוררות פיזיולוגית את הצד השני ע"י מסרון קטן. מסרון שבו אני מבינה שהצד השני, ברגע זה, בדיוק חושב עלי.
- הרפתקאות רגשיות: הדמיון עולה מעבר לכל מציאות. מתרחשות הוויות בדמיון לחשיפת תחושות רגשיות חדשות, שמגבירות רגשות חיוביים והרפיה. כל הפנטזיות שבדמיוננו "צפות" לנוכח התאהבות.
- שיפור תחושות חיוביות ורגישות: התאהבות משפרת את תחושת הערך העצמי, מעלה יכולות אמפתיה ומשפרת את היכולת להתמקד בצרכים וברגשות של הזולת.
- רגישות חברתית: בתהליך התאהבות, נצפה ברגישות "יתר" שעשוי להוביל לרצון להקריב זמן ומשאבים למען הזולת. . ד"ר טל בן שחר, ה"גורו" הבינלאומי" בתחום חקר האושר מדבר על תחושות בדידות עם המגמה ההולכת וגוברת בעידן הדיגיטלי ובשימוש ברשתות החברתיות. איכות הקשרים שלנו היא זו שתקבע את איכות החיים וככל שנצליח להתאהב ולהתרגש, כך נחווה אושר בחיים, אם נצליח לשמר מרכיבים המדמים "עוררות" בדומה להתאהבות.
כמובן שכל אדם יכול להתאהב באופן שונה ולהרגיש בתהליכים הפיסיולוגיים בצורה שונה וייחודית. כמו כן, התאהבות אינה תהליך יחיד בלבד והיא יכולה להיות תוצאה של שילוב מספר מרכיבים וגורמים ביולוגיים חברתיים.
אם תגיע למרפא "שמאני" מטפל שעוסק בפילוסופיה עמוקה של רמות תודעה גבוהות ומהות החיים, ותאמר לו שאין לך אהבה, הוא ישאל אותך את השאלות הבאות:
- מתי הפסקת לרקוד?
- מתי הפסקת לשיר?
- מתי הפסקת לצחוק בקול?
- מתי הפסקת ליהנות מהמרחב המתוק של השקט?
מה הקשר בין שאלות המרפא השמאני לבין אהבה? הורמון האוקסיטוצין המכונה "הורמון האהבה" מקורו ברמות אושר גבוהות, שכן, אדם שחווה מגע, סקס שמקורו באהבה, מגביר תהליכי התקרבות, אמון ואף מאופיין במצבי "היי" בו נוכל להרגיש טוב במצבים חברתיים. האוקסיטוצין מופרש בכל פעם שאנו נמצאים עם אנשים שיש לנו עימם חיבור רגשי, אפילו בהסתכלות זה לזה בעיניים, בחיוך וצחוק, בחיבוק ונשיקה, בליטוף ובהתעלסות, בהקשבה לכאבים שלנו, כאשר מחמיאים לנו, ובהקשבה למוסיקה.
מחקרים אף הוכיחו שגם בליטוף חיית מחמד האוקסיטוצין מופרש אצלנו ואצלם. אנשים שהם "יצרני אוקסיטוצין" הם אנשים "ממגנטים". מאופיינים כמלאי שמחת חיים וחברותיים ומושכים מבחינה מינית. תמיד נעים לשהות במחיצתם, הם מעוררים תחושת בטחון, נינוחות וקירבה על ידי כך שהם "מעוררים" את מי שנמצא איתם.
התאהבות שונה מאהבה. רגש ההתאהבות מתרחש בקרב בני אדם בממוצע בין שנתיים לשלוש שנים. ד"ר הלן פישר, חוקרת בעלת PHD בביולוגיה ואנתרופולוגיה מאוניברסיטת אינדיאנה בארה"ב, בדקה את הקשר בין פעילות מוחית להתאהבות רומנטית. היא מדמה את המוח כ"מוח סתום" במהלך תקופת ההתאהבות. ככל שחולף הזמן, התחושה הזאת עלולה להתפוגג. כשאנו מבינים את הרווח וההפסד של העלאת רמת האוקסיטוצין במוח שלנו, נוכל להחליט אם חשוב לנו להגבירה על ידי:
- אינטימיות ומיניות בזוגיות.
- חיבוק אנושי חם ואוהב – מעל 20 שניות. גם חיבוקים של אחווה אנושית טובים ומשמעותיים.
- טיפול במגע ועיסויים – בדומה למגע אוהב של בני זוג, גם זאת אלטרנטיבה נפלאה להפרשת אוקסיטוצין לדם.
- חיות מחמד – קיים מתאם חיובי גבוה בין התכרבלות וליטוף כלבים וחתולים, לבין הורמון האהבה.
כנראה שבמילים "MAKE LOVE, NOT WAR", טמונים מרכיבים ייחודיים רבים שגורמים לנו לרמות של אושר בחיים, ליתרונות משמעותיים רבים במרחב הפיזי והבריאותי וליכולת שלנו להיות אנשים טובים ביקום הזה. וכעת, כל שנותר לנו, הוא להשקיע במציאת אהבה כזאת שתהיה מלאה בתשוקה וכמיהה, ולהבין ששברון לב, הוא חלק בלתי נפרד מחוויות חיינו וחשוב להבין שיכולה להיות יותר מחוויית אהבה אחת בחיים.
הכותבת הנה מאמנת מנטלית מוסמכת CCIL מתמחה במערכות יחסים וארגונים, רצה למרחקים וכותבת תוכן, מנחה במסלול להנחיית קבוצות ופיתוח מנהיגות באונ' בר-אילן.