בעוד שתחושות קדושה אופפות את הווייתנו, מנסה יצר הרע להרפות ידינו פן חלילה תפילה ותשובה מצידינו יכשילו את תוכניותיו להכשילנו.
מחד, הוא זורע בנו ייאוש. הוא לוחש לנו שאמנם הקב"ה יסלח לנו על עוונותינו אך סליחה זו הינה חלקית. היא מיועדת לעבירות קלות. למשל אם הלכנו ארבע אמות ללא כיסוי ראש או ללא נטילת ידיים בקומנו בבוקר. נחזור בתשובה על עוונות כאלה ואכן יכופר לנו. אך אם חטאנו בחטאים כבדים של חילולי שבת או במאכלות אסורות במשך השנה על אלו אין סיכוי שחטאינו ילבינו וחבל על מאמצינו להשתנות ולשוב בתשובה.
אך זהו שקר גס! חז"ל הדגישו כי תשובה מכפרת גם על עבירות חמורות. לכל יש תיקון. הגמרא אומרת (מסכת שבת קיח): "כל המשמר שבת כהלכתה, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלים לו". כלומר אפילו על עבודה זרה שהיא משלשת העבירות שיש חיוב למסור עליהן את הנפש יש כפרה ומחילה בניגוד להסתת היצר המנסה לגרום לאדם ייאוש.
מאידך, פונה היצר גם לאדם השומר מצוות ונדמה לו שהוא אכן צדיק וישר ומנסה לפתות אותו בדרך הפוכה. פונה היצר אל האיש ושואל: "למה אתה חושב שהנך חייב בכלל לחזור בתשובה? האם חיללת שבת? האם אכלת טריפות? הלא יהודי כשר אתה ויכול אתה להמשיך את שיגרת חייך בשלווה" ובטיעונים כאלה ואחרים מנסה היצר להרדים אותנו פן נתעורר לתקן את כל הליקויים הנערמים בהליכותינו.
"אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז'). אין מציאות של אדם ללא חטאים. לכל אחד מאתנו ישנן חסרונות ועלינו לתקנן ובל ניפול קרבן לתחבולות היצר. הדין והמשפט בבית דין של מעלה אינו דומה אפילו בדמיון לדין בבית דין של מטה. כולו אמת וישר וגם הסנגור הגדול ביותר לא יכול לזכותנו בתחבולות ונאומים מבריקים אלא רק על ידי הצגת מעשים טובים ותשובה שלמה.
משל המשילו גדולי החסידות באמצעות סיפור. פעם אחת הופיע רוצח שהורשע על ידי בית המשפט בפני עורך דין מוכשר וממולח וביקשו שיגיש ערעור על הרשעתו. שאלו עורך הדין: "האם לא רצחת?" התחמק הפושע מתשובה ישירה והגיש לסנגור תיק עם כל המסמכים וביקש שיעיין בכל מסמך וינסה מתוכם לדלות טיעונים שיזכו אותו. נעתר העורך דין וקיבל לידיו את התיק. ביום תחילת המשפט החל עורך הדין להרצות בכשרון רב וטען שמצא סתירות בעדויות שונות בינן לבין עצמן ועוד כהנה וכהנה ליקויים מהותיים בראיות שהובילו להרשעתו במשפט הקודם. השופטים ישבו 3 שעות בדומיה והקשיבו לנאום הסניגור. כשנוכחו שהדיון מתארך ללא סוף שאלו את הסנגור האם יש לו עוד מה לחדש בטיעוניו. ענה הסנגור כי עדיין לא דיבר חצי מהדברים שהכין. לאור זאת הכריזו השופטים על הפסקה על מנת לשתות דבר מה ולנוח מעט ויצאו מהאולם. האולם התפנה מיושביו ורק הנאשם והסנגור נותרו לבדם. פנה הסנגור לנאשם ברוב חשיבות ושאלו: "נו, איך היה הנאום שלי עד עכשיו? אתה מרוצה?" ענה הנאשם: "דברת כל כך טוב בטיעונים כה בהירים עד שהצלחת לשכנע אפילו אותי שאכן לא רצחתי".
מחזה כזה לא ישוב בבית דין של מעלה. שם, ביום כיפור, רק האמת תנצח! יהי רצון שנזכה להיחתם לאלתר לחיים טובים ולהתבשר בבשורת חירות לאחינו ואחיותינו החטופים ביד צר, החלמה לפצועינו ונחמה למשפחות ששכלו את יקיריהן.