העדליידות הן מסורת ישראלית בת כמאה שנים, אבל הן מבוססות על מסורת דתית עולמית בת אלפי שנים. העדלאידע הראשונה בתל אביב צעדה בשנת 1912 ביוזמת אברהם אלדמע, שראה את הקרנבל בברזיל, והלהיב את ראש העיר דאז מאיר דיזנגוף בתיאורים מחוויותיו. לקרנבל המפורסם בברזיל שורשים דתיים הנטועים בעולם העתיק, ולאותם השורשים זיקה גם לחג פורים שלנו. הרקע: לפני כ־5,000 שנה נערכו במצרים העתיקה פולחנים לכבוד אלת הפריון, אָסֶת. המצרים נהגו לחגוג את פריון האדמה בזלילה מתנובת הארץ, ואת פריון האדם ביחסי מין פרועים, ובתהלוכות.

חגיגות אסת התפשטו ממצרים לרחבי העולם העתיק, עם התאמות ושינויים בכל עם. בין היתר נדדו החגיגות לפַּרָס ומדי, שם חגגו את חג הנורוז. בשנת 350 לפנה"ס לערך התרחש בפרס נס הפורים. יש חוקרים שטוענים שמנהגי האכילה והתחפושות שלנו בפורים הושפעו מטקסי הנורוז, שבהם הגויים צעדו מחופשים. בהודו חוגגים את חג ההולי בדיוק בימי הפורים שלנו. גם זה חג של שיכרון חושים ופריצת גבולות, שבו נוהגים להתיז מים צבעוניים על הצועדים ברחוב.

בשנת 332 לפנה"ס כבש אלכסנדר מוקדון את ארץ ישראל ומצרים. פולחן הזימה של המצרים מצא חן בעיני הכובשים היוונים, והם המציאו אלה מיתולוגית משלהם בשם "אִיזִיס". לכבודה קבעו חג ששמו "נביגיום איסידיס" (Navigium Isidis). הטקס הדתי של החג הזה היה מצעד שבראשו הובילו עגלה שעליה דגם ספינה שנקראה "ספינת השוטים" (Carrus Navalis). במשך הדורות קיצרו את השם ל־Car-Nival וכך נוצר השם "קרנבל".

הרומאים, שכבשו את האימפריה היוונית במאה הראשונה לפנה"ס, אימצו אף הם את מנהגי הקרנבל, וקבעו חג בשם "סַטוֹרֶנָלְיָה" לכבוד אליליהם בכחוס אל הפריון וסטורן אל החקלאות. לפולחן של הסטורנליה התווסף נדבך לא שגרתי - חילופי תפקידים בין עבדים לאדוניהם. הגמרא מספרת שבתקופה הרומאית נהגו יהודי בבל לקיים טקס שנקרא "מִשְוַורְתָא דְפּוּרַיָא" (סנהדרין ס"ד), בעברית: "מקפצת פורים". היהודים צעדו בתהלוכה שבראשה בובה גדולה של המן. התהלוכה הסתיימה במדורה שלתוכה השליכו את בובות המן, ורש"י מתאר: "והילדים היו קופצים ומדלגים מעליה משפה לשפה". זה הרמז הראשון בהיסטוריה למעין קרנבל יהודי.

בתחילת דרכה של הנצרות אסרו הכמרים את פולחני הניאוף, אבל התברר שזו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. לפיכך החליטו לשלב את הפולחן הישן גם בדת הנוצרית המתחדשת. הם קבעו תקופה של 40 ימי תענית, שמתחילה בתום ארבעה ימי הוללות ופריקת עול ובמהלכה אסור לנוצרים לאכול בשר. בלטינית בשר זה Carne ופרידה זה Vale. וגם מכאן השם "קרנבל", שפירושו היפרדות מבשר.

לסיכום, אנו חוגגים את חג הפורים בימים מקבילים לקרנבלים בברזיל ובעולם, ויש דמיון מסוים בין מסורת החג שלנו למנהגי הקרנבלים של הגויים. גם היהודים נוהגים בפורים לצעוד ברחובות לבושים בתחפושות, מעלים הצגות מיוחדות, אוכלים סעודה ושותים לשוכרה. ראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף הוסיף בזמנו גם את התהלוכה. כך שהעדליידות שלנו בישראל הן, למעשה, קרנבל יהודי מהוגן.