אנו מציינים את חג מתן תורה ב-ו' סיון שהוא היום שבו עלה משה להר סיני כדי לקבל את הלוחות הראשונים. את הלוחות האלו הוא שבר לאחר ארבעים יום כשירד מההר ביז' תמוז וראה את העם עובד לעגל הזהב. לאחר ששבר את הלוחות וריצה את הקב"ה, עלה שוב להר בא' באלול וירד עם הלוחות השניים בי' בתשרי הוא יום הכיפורים.

לכאורה ציון החג בו' סיון מעורר תמיהה, מדוע אנחנו חוגגים דווקא את מתן התורה שלא הצליח? את מתן התורה של הלוחות שנשברו ולא את מתן התורה של הלוחות השלמים? למה לחגוג משהו שלא הצליח?

התקופה הקשה שעוברת על מדינת ישראל מדאיגה לא רק בגלל התקפות הטילים והפרעות בערים המעורבות, זו לא הפעם הראשונה שמדינת ישראל ידעה קשיים. אלא שבכל הפעמים הקודמות נדמה היה שהצלחנו להתעלות מעל למחלוקות והמריבות כדי להתמודד עם הצרה המשותפת, ואילו כעת אפילו הצורך הפשוט לשלב ידים בעת צרה לא מצליח לגרום להנהגה להתעשת.

איך יכול להיות שאפילו אתגר כל גדול כמו מגיפת הקורונה לא הצליח לפזר את ענני השנאה והחרמות? לא פלא שגם עתה כשיורים עלינו טילים ויהודים מפחדים לצאת מביתם בערים המעורבות, פרעות ולינצי'ם ברחובות, והמשטרה האמונה על שמירת ביטחונם של התושבים לא מצליחה בתפקידה, עדיין האופציה הראלית ביותר שנותרה היא בחירות חמישיות.

המצב הזה שאנחנו חווים הוא סוג של "שבירת לוחות", כאשר כל אחד מחזיק בידו שבר אחד, אמת מסוימת שאותה הוא בוחר להבליט והוא בטוח שבידיו נמצא השלם כולו. אף צד לא מוכן לראות את התמונה השלימה המורכבת שיש בה עוד שברים, עוד חלקים ואמתויות. כל עוד נמשיך לאחוז ב"שבר" ולחשוב שהוא ה"שלם", לא נצליח לעולם לאחות את השברים ולבנות את הלוחות מחדש.

אולי הסיבה שבגללה אנו חוגגים את חג השבועות דווקא בו' סיון היום שבו עלה משה להוריד את הלוחות ה"שבורים" , כדי ללמד אותנו שעל מנת לקבל את התורה ולהחזיק בה שלימה, צריך להכיר בעובדה של "שברים" יש מקום. יש מה ללמוד מכל חלק בעם ישראל.

שברי הלוחות לא נזרקו גם לאחר שנתנו הלוחות השניים השלמים. הם הונחו יחד עם הלוחות השלמים בארון הברית וכמאמר חז"ל "לוחות ושברי לוחות מונחים בארון". איחוי הלוחות יכול להתאפשר רק מתוך ההבנה שיש תפישות שונות, ונקודות מבט שונים, ולכל אחד יש "שבר", חלק שבו הוא אוחז. יש מחלוקות , יש הבדלים, אבל עם זאת יש לנו יכולת גם לאחות את השברים.

חג השבועות הוא חג הלוחות השבורים, הוא החג שבו אנו מקבלים את התורה כעם אחד על אף ההבדלים ועל אף הקוים שחוצצים בינינו. ובעת משבר נדע גם לאחות אותם.

איחוי השברים לא יהיה פשוט, אבל הוא יתחיל אם נפנים קודם כל את המורכבות של התמונה, שכל אחד מאיתנו רואה רק חלקים מסוימים, וביחד נוכל להרכיב את הלוחות מחדש ולהתמודד באומץ מול הקשיים והאתגרים העומדים לפתחה של מדינת ישראל כפי שעשינו בעבר. "לוחות ושברי לוחות מונחים בארון".

הכותב הוא ראש מיזם "צהר לחיבור" וחבר הנהלת צהר