בעולם המודרני, בו אנחנו רצים ומודדים את עצמנו ב'כמה ג'יגה פעולות עשיתי היום', קשה מאד ליזום עצירה לתיקון, לעשיית תשובה. טוב, לעתים אין ברירה ורבש"ע 'תוקע לנו מקל בגלגלים', ואז אנחנו נאלצים לחשב את מסלולנו מחדש. אבל זה בשוטף, ביום יום. לשם מה צריך את יום כפור, לעצור מכל הפעולות הטבעיות כל כך, של אכילה ושתיה, רחיצה ועוד?

בעולם שלנו, המעשים, החושים והחוויות, המדע והטכנולוגיה תופסים מקום מרכזי. הרוח והאידאות מפיחים בנו את טעם החיים, אבל בתכלס, בדרך כלל, לפני שנדרש לצאת מאזור הנוחות שלנו, נשאל: מה יוצא לי מזה? והכוונה תהיה, באחד מתחומי החומר הנ"ל.

התורה מכוונת בדיוק לעולם הזה, לעולם שבו פועלים "מַעֲשֵׂה אִישׁ וּפְקֻדָּתוֹ, וַעֲלִילוֹת מִצְעֲדֵי גָבֶר, מַחְשְׁבוֹת אָדָם וְתַחְבּוּלוֹתָיו, וְיִצְרֵי מַעַלְלֵי אִישׁ". ולכן התורה ניתנה לבני האדם ולא למלאכים. אנחנו, בהיותנו כפי שנוצרנו, עלולים להחטיא מידי פעם את מטרות תפקידנו בעוה"ז, עלולים להימשך אל עולמות היצרים, החושים, החשבונות הקטנים, כאילו אנחנו באמת עצמאיים כאן. וכאילו העולם כל כך פשוט, שרק אם נעשה כך או כך, ואם נרוויח פה, אז תבוא ההצלחה. טוב נו, כל אדם שעבר כמה עשרות שנות ניסיון בחייו, כבר מבין שזה לא ממש עובד.

יום הכפורים הוא יום בו ניתנה לנו היכולת לאפס 'נתוני יצרן'. לשוב אל אותו מעמד בו אחרי חטא העגל חזר העם בתשובה, וירד משה עם הלוחות אותם פסל, הכתובות באצבע א-לקים. מאותו רגע, קיבלנו יעוד לאומי בעולם הזה. צווינו להקים משכן, מקום מרכזי אחד לעבודת ה' אליו תיאסף כל האומה, בכל חג ולכל צורך לאומי. במקום הזה, לנקודה הכי פנים-פנימית שלו לקודש הקודשים נכנס הכהן הגדול, שליח ה' ושליח העם, אחת בשנה, ביום הכפורים, ומתפלל תפילה מאד קצרה על הגשם, על הפרנסה והבריאות, על עצמאות אישית ועצמאות לאומית, וכל זה כדי שנוכל למלא את שליחותינו בעולם הזה.

ביום הזה, שבת שבתון, הננו שובתים מכל מלאכה ומכל המתדמה אליה. לבושים בלבן המבטא את חפצנו העז להיות נקיים מכל משיכה, שאינה מאוזנת, לעולם הזה. לשמש כלי לעבודת ה' בחיי העולם הזה בעזרת כל הידע, החומר והטכנולוגיה שחנן אותנו בו ה' יתברך.

על מנת להיות נקיים מכל משהו של חטא, אנחנו נדרשים לתקן את כל הדרוש תיקון ביננו לבין אנשים אחרים בחברה, לבקש מחילה מכל מי שפגענו בו, להרבות בצדקה, להרבות אהבה. לשוב ולהתוודות בפינו על כל מה שהחטאנו או לא עשינו במלא יכולתנו בשמחה, שכן אלה עלולים להיות מחסום בפני חזרתנו למי שאנחנו באמת, מקולפים משכבות חומריות של 'הגנה' מכבידה ומטעה. אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁלּא יִשְׁכָּחֶךָּ, וּבֶן אָדָם יִתְאַמֶּץ בָּךְ. כִּי דּוֹרְשֶׁיךָ לְעוֹלָם לֹא יִכָּשֵׁלוּ. 

ביום זה ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו. היינו, ספרים בו נכתבו מעשינו הטובים שעשינו בחיות חדורת התלהבות, וגם ספרי מתים, בהם כתבנו מה שעשינו רק כדי 'לצאת ידי חובה'. מעתה, נבטיח לעצמנו, נעבוד את ה' בשמחה והטוב לבב.

הכותב הוא ראש מכון צומת להלכה וטכנולוגיה