משפט הציבור מול משפט היחיד: על הפסוק "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם" קובע מחבר ה"משך חכמה" (הרב מאיר שמחה הכהן מדוינסק) יסוד כיצד הקב"ה מתייחס לעוונות בהם חוטאים יחידים לעומת עוונות בהם חוטא הציבור כולו.
מתוך התבוננות בדרכי התורה רואים שבמצוות חמורות שבין אדם למקום, כגון עבודה זרה או גילוי עריות, העונש לעובר עליהם הוא כרת, סקילה ושאר עונשים חמורים ביותר. לעומת זאת, במצוות הקשורות ליחסי אנוש כמו מחלוקות או לשון הרע, רכילות וגזל לא מצאנו עונש מלקות שזהו לאו הניתן לתשלומים או שזהו לאו שאין בו מעשה.
אבל, אומר בעל ה"משך חכמה", כל זאת כשהיחיד חוטא, אבל אם הציבור נכשל בעוונות אלה כאן המצב הפוך. במסכת פאה בתלמוד הירושלמי אומרים חז"ל שבדורו של דוד כולם היו צדיקים, אך בגלל שהיו בהם דילטורין (מלשינים ומדברי לשון הרע) היו נופלים במלחמה ואילו בדורו של אחאב שהיו אמנם עובדי עבודה זרה, אבל כיון שלא היו בהם דילטורים ומפיצי לשון הרע היו יוצאים למלחמה ומנצחים.
ההסבר לכך הוא שאם הציבור נשחת בעבודה זרה ואיסורי עריות, על זה נאמר "השוכן אתם בתוך טומאותם", שגם במצב כה שפל הקב"ה שוכן אתם בתוך טומאותם, ולא מתרחק ולא מונע את טובו מהעם. אך אם הציבור נשחת במידות ונימוסין וביחסים שבין בני אנוש, לשון הרע ומחלוקת - על זה נאמר "רומה על השמים" וכו', כביכול סלק שכינתך מהם אומר דוד המלך ומוסיף ה"משך חכמה" שבבית המקדש הראשון היו עו"ג עריות וכד' ובבית מקדש שני היו עוסקים בתורה ובמצוות.
ראינו שאחרי חורבן הבית הראשון חזרנו אחרי תקופה קצרה של שבעים שנה לארצנו ואילו אחרי חורבן הבית השני עד לרגע זה לא הגענו לגאולה השלמה, ושוב רואים אנו שאם הושחתנו במידות רעות הדבר גרוע יותר מאשר השחתה באי קיום מצוות שבין אדם למקום, ועל זה אמר ר' יוחנן בפרק חלק (ק"ח) "בא וראה כמה גדול כוחו של חמס וגזל שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם גזר דינם אלא על שפשטו ידיהם בגזל דכתיב "הנני משחיתם כי מלאה הארץ חמס", "שעל עריות דין ציבור יש להם והיה מרחם עליהם אבל על עבירות שבנימוסיות לא ריחם". כיוון שיחסי גזל וחמס שררו בין כולם ולא הייתה אהבה ולא חמלה, הרי שלא הייתה למידת הרחמים באיזו זכות להתלות כדי שתדחה את גזר דינם.
מוסיף הרב מאיר שמחה מדוינסק זצ"ל: "לכן על חילול שבת בעוונותינו שנתפשט יכולים אנו לקוות כי יאחר להעניש כי דין ציבור יש לנו ואין הציבור נכרתים ואף בעו"ג אמרו בספרי והנפש (לשון יחיד) ונכרתה, אבל ציבור לא נכרתים והקב"ה מאחר להענישם, אבל כיוון שפרצו בנימוסים הולכים בחרבות וחיצים לחמוס ולגזול, ונשחתו במידות כחיית טרף אז נקם ינקם ה' ולא יאחר". עד כאן ציטוט דבריו המדהימים.
ולנו אין מה להוסיף. לו השכלנו, כלל מגזרי העם השונים, לאהוב אחד את השני ולא היינו נופלים לזרועות השנאה הפנימית בינינו הרי שעל אף חילולי השבת ועוד כהנה עבירות חמורות אולי היה הקב"ה מרחם עלינו ולא מענישנו בשמחת תורה. אבל כיוון שגם את אהבתינו בין אחים רמסנו ברגל גאווה לכן לקינו בכפליים. יהי רצון שתכלה השנאה ותשלוט אהבת נצח בקרב עם הנצח וגם אם הדרך ארוכה ינחיל לנו ה' ניצחון ואהבה.