"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ... ושפטו את העם משפט צדק". הדיין הלומד תורה לשמה זוכה לסייעתא דשמיא  ודרך החשיבה שלו שונה מדרכי החשיבה של אדם המושפע  מנגיעות אישיות. על כן זוכה  הוא בעזר ה' לקלוע אל האמת.                                                      

בספר דרכי החיים (ספר חסידות המיוחס לראשוני אדמורי צאנז) מובא סיפור על גילוי האמת על ידי הרב שבפניו הובאה תעלומה. מעשה בעשיר גדול,  שגידל יתום בתוך ביתו. האכילו והשקהו ולא חסך ממנו דבר  כאילו היה בנו, ובהתאם לרמתו עזר לו בפרנסתו ולכן רכש לו כרכרה וסוס על מנת שיוכל להתפרנס על ידי הסעות יהודים ממקום למקום ואף הוא, העשיר, כשנזקק לנסיעה היה מזמין את היתום ומשלם לו כפל כפליים.

פעם אחת הסיע הנער את האדון ליעד רחוק לרגל עסקיו.  באחת הערים לנו במלון. באמצע הלילה היצר הרע פיתה את הנער באומרו "עד מתי תהיה עגלון? תהיה גם אתה אדון! קם ממיטתו  ולבש את בגדי אדוניו. את בגדיו הניח ליד מיטת האדון ולפנות בוקר פתח פיו בגערות: "קום עצל, עד מתי תשכב?" העשיר התעורר וחשב שהוא חולם.  הנער היתום אותו גידל עומד מעליו לבוש בבגדיו וצועק עליו!

אמר העשיר : תן לי את בגדיי ואלבשם. ענה הנער: וכי משרתך אני? הבגדים שלך מונחים למראשותיך, קום תתלבש והכן את העגלה לנסיעה! אבל מייד!

בעל כורחו קם העשיר ההמום ועשה כמצוות הנער שהפך בין רגע ל "אדונו" פן יכנו.  פגוע בנשמתו עקב כפיות הטובה של אותו  יתום אך עשה כמצוותו.

הגיעו לעיר השנייה וה"אדון" נכנס בליווי "משרתו" למלון  הכי יוקרתי וביקש חדר מרווח עבורו . "משרתי יכול לישון בחצר, ליד האורווה" אמר. פנה העשיר בקומה כפופה לפינתו וכעבור שעה חמק אל הרחוב. ראה  זקן יהודי ושח בפניו את צרתו. ענה הזקן "אל דאגה" יש לנו רב צדיק ודיין חכם, בבוקר נפנה אליו והוא יגלה את האמת.

בבוקר לאחר שנודע לרב הדיין את כל פרטי האירוע שלח את שלוחי בית הדין למלון  לדרוש שהאורחים שהגיעו אמש יתייצבו בפני בית הדין. חרד ה"עשיר" המתחזה אך ברירה לא היתה לו. הרב,  המרא דאתרא, דורש שיתייצב יחד עם ה  "עגלון" וזאת יעשה. הגיעו למשרדו של הרב ונצטווו להמתין במבואה.

לפתע נפתחה הדלת והרב קרא בקול: "העגלון"! מייד זז הנער היתום, קם והבין שטעה ושב למקומו. אבל היה זה רגע אחד מאוחר מדי...הרב נתן בו עיניו ואמר: כן, אליך התכוונתי.  אמר: "אבל אני אינני העגלון, הוא העגלון"

הצליף הרב בשבט לשונו וציווה עליו לפשוט את בגדי אדונו ולא העיז המתחזה להחציף פניו בפני הרב. מכאן למדנו כיצד זוכה דיין ירא שמים לקיים "ושפטו את העם משפט צדק".

מתוך סיפור הפיק הרב שלום וולך לקח: "הקב"ה שלח לעולם הזה את הנשמה כדי להתעשר  בתורה ומצוות ומעשים טובים. אבל הנשמה כולה רוחנית וזקוקה ל "משרת" הוא הגוף ועליה לספק את צרכיו. אכילה, שתייה, לבוש וכו'.

אבל נורא כשה"משרת" הופך ל"אדון" ומכניע תחתיו את אדוניו כאשר כל המשאבים מכוונים לצרכי הגוף והנשמה ניזונה מפירורים. הבה נשיב לנשמה את בכורתה.