"וידבר משה אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה".
הקב"ה שולח את משה רבנו לבשר לבני ישראל את בשורת הגאולה: "אמור אל בני ישראל... והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם... וגאלתי אתכם... ולקחתי אתכם לי לעם" (שמות פ"ו).
משה מבצע את שליחותו, אך במקום לשמוח על בשורתו, העם אינו מקבל את דבריו "מקוצר רוח ומעבודה קשה". וקשה להבין. כיוון שהיו משועבדים לעבודה קשה ועינויים איומים, לא היה עליהם לשמוח ולחוש התרוממות רוח לשמע דברי משה?
שאלה קשה יותר שואל הגאון הרב ידידיה פרנקל זצ"ל (רבה הראשי של תל אביב וחותנו של הרב הראשי, ייבדל לחיים, הגאון הרב ישראל מאיר לאו שליט"א). הלא בתחילה, בפעם הראשונה כאשר שמעו את בשורת הגאולה, הגיב העם בשמחה ואמונה כנאמר: "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את עוניו ויקדו וישתחוו" (שמות ד', ל"א).
מה השתנה לפתע? מדוע בתחילה קיבלו את בשורת הגאולה בשמחה והודיה, ואילו בפעם השנייה הגיבו בשלילה ובקוצר רוח?
אלא שיש להעמיק בתוכן של המושג חירות. במבט ראשוני, חירות היא שחרור מעול זר הכפוי על איש או אומה. ברגע שהעול הוסר, מטרת השחרור הושגה. כעת האדם חופשי לעשות כרצונו ואיש לא יטיל עליו עול חדש.
אך זהו מבט גשמי בלבד. לעומת מבט זה, יש עומק אחר להבנת המושג חירות. אם אדם עוזב למשל מקום עבודה כיוון שלא נעים לו שם והעול של עבודה זו כבד עליו, הוא אכן פורק את העול, אבל במקום עבודה אחר שוב יוטל עליו עול. עול חדש מסוג אחר. אבל הוא איננו חופשי לעשות כרצונו.
מסביר הרב פרנקל זצ"ל: בפעם הראשונה ששמעו על בשורת הגאולה, לא הבינו בני ישראל את מהותה של אותה גאולה. הם היו שרויים בתוך עבדות מרה בגשמיות וברוחניות. בעיניהם הם דימו את הגאולה כפריקת עול בלבד ללא כל מחויבות חליפית. גאולת הגוף היא דבר בר השגה, אך לא גאולת הנפש.
אך בפעם השנייה משה רבנו בא אליהם עם "חוזה מפורט" ובו סעיפים ומחויבויות שעליהם לקבל על עצמם, ואז הפנימו את ההבנה שהגאולה אליה הם שואפים אינה קיימת! גאולת הנפש היא דבר שמוחו של עבד המצוי בשפלות כזאת אינו מסוגל לעכל. לכן הגיבו בקוצר רוח.
רק לאחר שהשתחררו מכבלי העבדות והטומאה, החלו להכיר במעלתה של גאולת הנפש.
פסח אינו רק השחרור הפיזי מעולה של האימפריה המצרית. על עם ישראל היה לעמול לעקור מתוכו את עול העבודה הזרה והטומאה בתוכה היה נתון במאות שנות העבדות במצרים. רק בהגיענו להר סיני וקבלת התורה, זכינו להשלמת החירות ולקבלת עול חדש של ערכים נצחיים חדשים.