השבת נגיע לשיא ימי האבלות על חורבן הבית, היא שבת חזון.
שתי השבתות הראשונות של הפורענות הן דברי ירמיהו, שחז"ל מכנים את נבואתו "ירמיהו כולו חורבן", ואילו בשיא ימי האבלות נקרא מדברי ישעיהו, שרובו דברי נחמה. ההסבר לכך הוא שגם בשיא הפורענות עלינו לזכור כי החלק החשוך ביותר של הלילה הוא הדקה שלפני עלות השחר. בשיא שפלותנו עלינו לזכור שאור הנחמה ניצב לפתחנו.
למה דווקא ישעיהו נבחר למשימה זו ודבריו נקראים מדור דור?
ישעיהו קיבל על עצמו להיות נביא ישראל כמעט בהתנדבות, ללא שיהיה צורך לכופו לקבל את התפקיד.
על הפסוק "בבוקר יעיר לי אוזן לשמוע כלימודים" (ישעיהו נ', ד') אומרים חז"ל: אמר ישעיהו מטייל הייתי בבית תלמודי, שמעתי קולו של הקב"ה "את מי אשלח?". שלחתי את מיכיהו והיה מכין אותו בלחי (מלכים א', כ"ד־כ"ה), שלחתי את עמוס והיו קוראים אותו "פסילוס" (כבד פה), ואמר ישעיהו הנני! שלחני! (ו', ח').
אמר לו ה': ישעיהו בני, טרחנים וסרבנים הם, האם אתה מקבל עליך להתבזות וללקות מהם? אמר לו "מקבל אני עליי, גווי נתתי למכים ולחיי למורטים". אמר לו הקב"ה "אהבת צדק" אהבת להצדיק את בניי, "ותשנא רשע" שנאת לחייב אותם וכו', לכן גם את הנבואות הקשות אשלחך, כיוון שראוי אתה לנבא את הנחמות.
בו בזמן שנביאים הותקפו קשות על ידי הציבור, התנדב ישעיהו למשימה קשה זו.
כשביקש ה' למנות את ירמיהו לתפקיד קשה זה, ענה ירמיהו "ריבונו של עולם איני יכול להתנבא עליהם, איזה נביא יצא להם ולא ביקשו להרגו? העמדת להם משה ואהרון – לא ביקשו לרגום אותם באבנים? העמדת להם אלישע והיו אומרים לו "עלה קרח!", לכן לא ידעתי דבר כי נער אנוכי. ורק בדיעבד הסכים לצאת לשליחותו.
מנשה הטיח כנגדו "משה אמר כי לא יראני האדם וחי" ואתה אמרת "ואראה את ה' יושב על כיסא רם ונישא". כלומר, אותו עובד עבודה זרה הטיח כי הוא יותר ירא שמיים מהנביא.
עם כל זאת, ישעיהו אוהב ישראל, מבליג, ושוקל את תגובתו בפלס. אמר ישעיהו אם אומר תוכחה, לא יקבל את דבריי ועוד אגרום שהוא יהיה מזיד בהריגתי, כי כרגע הוא חושב שבדין הוא הורגני, מוטב שאברח מפניו (יבמות מ"ט, ע"ב). ברגע כזה, כשחייו תלויים לו מנגד והוא מעדיף לעשות חישוב שעדיף שמנשה יהיה שוגג ולא מזיד בהריגתו, יכול רק אדם המוכן להקריב את עצמו על מזבח אהבת ישראל כישעיהו.
אבל גם ישעיהו לקה כיוון שאמר "בתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב". ואמר לו הקב"ה אינך רשאי לגנות את עמי. עד כדי כך מדקדק ה' בכבוד עמו, אפילו כלפי ציבור הרוצח נביא.