מאז נתינת התורה ועד ימינו זכרונו של לוט אינו עולה בהקשר חיובי. "שיכור כלוט" זוהי המחשבה הראשונה שעולה במוחנו. מזכירים אנו את מריבת רועי הצאן של לוט הנוטים לגזול אדמות זרים לבין רועי אברהם המקפידים בל ירעה הצאן בשדות שכנים ועצם ישיבתו של לוט בקרב שכניו הרשעים בסדום שלא זו בלבד שישב בתוכם אלא התערה והתחבב על רשעים אלה עד כי מינוהו לשופט עליהם האמור לשפוט על פי חוקיהם הנלוזים מטילה צל על דמותו. ונשאלת אם כן השאלה במה זכה לוט שמלאכים נשלחו להצילו ממהפכת סדום?
אלא שכנגד כל התכונות השליליות של לוט עומדת מידת החסד והכנסת האורחים עד כדי מסירות נפשו.
"ויפצר בם מאד" למרות סכנת נפשות שנכנס לתוכה בהזמנת המלאכים אל ביתו כאשר שכניו ותושבי עירו מאיימים לסקול באבנים אותו וביתו, לוט מפציר באורחיו שיואילו לסכנו ולהתכנס בביתו.
נתאר לעצמינו בימי פרעות מה הייתה עושה משפחה אילו היו מתדפקים על דלתה באישון לילה משפחה מבוהלת המבקשת מסתור אחרת ישוטטו עד שייתפסו על ידי הפורעים, הרי בלב חרד היו מצטופפים ומסתירים אותם ומקווים לטוב.
אך נניח שלא היו מקישים על הדלת האם הייתם יוצאים החוצה לחפש פליטים ברחוב ומסתכנים ומפצירים בהם להכנס לביתכם תוך סיכון נפשכם?
ואם אותה משפחה הייתה מסרבת ואומרת כי אינם רוצים לסכן אתכם ופונים לכיוון אחר, האם גם אז הייתם מתחננים ומפצירים בהם שיואילו להתחבא בביתכם או שמא הייתם חושבים שיצאתם ידי חובה בעצם רצונכם לארח אותם ולשמש להם מקלט.
ובכן לוט עמד בכל הניסיונות הללו וסיכן את נפשו והכניס הביתה את המלאכים. אכן סתירה גדולה באישיותו של לוט. מחד מידות סדום ומאידך מידת החסד.
כיצד מיישבים סתירה זו? התשובה היא שמשכניו הרעים למד לוט חוקים מנוכרים לכל חוש של צדק, אך טבע השני ניטע בנפשו בשנות חינוכו אצל אברהם. מידת החסד ובפרט הכנסת האורחים בכל מצב (כגון בעת שהיה אברהם כאוב עקב ברית המילה שעשה לעצמו, ביום של שמש יוקדת) מידה זו השתרשה בלוט וכדאית הייתה שבגינה יהיה זכאי להצלה.
ומכאן לימוד זכות על לוט. אברהם דודו ישב בחוץ והתחנן שיגיעו אורחים. חשש אברהם שמא בגלל שלאחר שנימול כל הגויים שעד עכשיו ראו בו אישיות נעלה "נשיא אלקים" שמא עכשיו שהוא נבדל מהם בהיותו מהול והם הלא ערלים. אולי עכשיו ירצו להבדל ממנו לחלוטים ולא יפקדו את ביתו ולא יואילו לשבת בחברתו.
על כך הצטער אברהם ומידה זו הוריש גם ללוט וגם לצאצאיו. אכן נבדלים אנו ואנו נימולים אך איננו רוצים להבדל מכל יתר הערכים הכלל אנושיים. לכן אולי לוט לא בחל בישיבת סדום מתוך תקווה להשפיע לטובה, ונכשל.
אבל גם בסדום נותר בעל חסד כאברהם דודו.