המפגש בין יעקב לעשו לאחר 20 שנות ניכור ורצון עז לנקמה מצד עשו מהווה תמרור וסימן דרך למשך הדורות הבאים בכל מפגש בין צאצאי יעקב לבין שונאיהם.
הרמב"ן (בראשית ל"ג, ט"ו) מביא את המדרש: "רבי ינאי, כשנסע למלכות רומי כדי לסנגר ולהשתדל למען עם ישראל, היה לומד את פרשתנו, ללכת אחרי עצת הזקן החכם (יעקב) כי ממנו יראו הדורות וכן יעשו".
בעינינו, הדור שזכה לראות את קיבוץ מחצית מהעם היהודי כאן בארצנו תחת שלטון יהודי, נראים דרכיהם של מנהיגי ישראל בגולה במשך אלפיים שנה, בריצוי ושתדלנות, כדרכים מיושנות ולא מכובדות.
דרכו של יעקב, שהתכונן למפגש הטעון עם עשו בשלושה דרכים: דורון, תפילה ומלחמה, הייתה נר לרגלי מנהיגי ישראל במשך הגלויות השונות, ופעמים רבות סייע הדבר להנמכת להבות השנאה וצמצום או ביטול גזירות שונות.
בזמנים בהם עם ישראל היה נתון בעת צרה ולמשיסה תחת מגפי הקלגסים, טוב עשו כשהעניקו דורון, תשורה, לאותו נוכרי שהיה בידו הכוח. מלבד ערכה החומרי, גם הצורה המכובדת בה היא ניתנה עזרה לפעמים לבטל גזירות. התפילה לה' מפיהם של כלל ישראל השתלבה בדורון לנוכרי, ורק מלחמה לא יכולנו לעשות בגלות באין לנו מדינה עצמאית וצבא לוחמים.
בכך קיווינו לרצות את המנהיג הנוכרי. זו הייתה ההשתדלות הנהוגה בגלות, והיא הייתה מחויבת המציאות. בתפילות תלו אבותינו את יהבם בה', שהרי לב מלכים ושרים ביד ה', ובנתינת התשורה כמו בימי יעקב, יצר עם ישראל את האיזון בליבו של המנהיג והפריץ באותה נקודת זמן. היה זה איזון בין שנאתו לעם ישראל ורצונו להרע לו, לבין הטובה שהוא קיבל מהיהודים. אותו איזון, שלכאורה יש בו מין החנופה השלילית, חיוני היה להצלת העם.
כיום, במקום שבתנו תחת גפננו בישראל, קל לנו לזלזל בשתדלנותם של דורות קודמים שישבו תחת שלטון עריצים. אך עלינו להפנים שאינה דומה תקופה אחת לרעותה והתנאים שונים במהלך הדורות, אך דרכם של מנהיגי ישראל בדורות עברו הבאתינו עד ימינו. אין לבטלם בהינד עפעף.
חוכמתו של יעקב מתבטאת גם באופן בו שלח את תשורתו בדרך שהקהתה אט־אט את שנאת עשו. הוא חילק את העדרים ששלח לאחיו לשלושה, ריווח שם בין עדר לעדר, ובראש כל עדר שלח אדם שיאמר "מנחה היא לאדוני לעשו והנה גם הוא (יעקב) אחרינו".
כך עשו נמתח וציפה לעדר הבא ולאחריו יראה את יעקב, ובינתיים פגה שנאתו. לאחר כל מפגש עם עדר נוסף והריווח שבין כל העדרים, סוף־סוף הוא פוגש את יעקב, אבל אז אותם 400 לוחמים אשר הביא איתו כדי להילחם ביעקב כבר היו מיותרים, כי עשו רץ לקראת אחיו ויחבקהו וינשקהו ואומרים חז"ל שבאותה שעה היה זה חיבוק אמת.