"ואזרה אתכם בגוים" (ויקרא כ"ו, ל"ג)

בפרשת בחוקותי מובטחות הברכות אם נשמור את המצוות - והפכם, חלילה. בתחילה יבואו חלילה צרות כאן בארץ - דבר, חרב ובצורת. ואם לא יועילו האיתותים יבוא השלב השני - הגלות: "ואזרה אתכם בגויים והנשארים בכם ימקו... בארצות אויביכם".

קשה. מדוע הגלות? הרי העונשים יכולים לבוא גם בארץ. מדוע להגלות לארצות נכר?

משיב המגיד מדובנא במשל נוקב וכואב: מעשה בעשיר שהצטיין בהכנסת אורחים וידע להבחין בטעמם של אנשים. העניים סועדים היו בבולמוס ולהם חילק הרבה לחם ותבשיל מהביל. תן להם צנון ודג מלוח ויהיו מאושרים. נימוסי שולחן היו לזרא עליהם. לעומתם עשירים שנקלעו לעיר לרגל עסקיהם רגילים במאכלים עדינים ומקפידים בנימוסים. רגילים הם לצלחות, סכו"ם ואוכלים באיפוק. נחרדים מאורח אכילתם של העניים (הושטת ידיים, ליקוק אצבעות וכו'). לכן חילק העשיר את שולחנו. האורחים האמידים ישבו לידו בראש השולחן ואת ההמון הלא מנומס הושיב בסוף השולחן, שם יכלו לקרוע נתחים מהלחם ולטבול בנזיד ולאכול כהרגלם לשובע.

פעם נכנס לחדר אורח תועה, לבוש בגדים נאים ונראה מכובד. האיר לו בעל הבית פנים והזמינו לשבת לידו. הודה האורח על הכבוד והתיישב לאכול. הגישו לאורח צלחות זעירות יפות של מבחר סלטים - ואילו שם בקצה השולחן עורמים ככרות לחם וקדרות מהבילות והמסובים שם פושטים ידיהם וזוללים. האורח החדש לא התאפק וגהר על פני השולחן והושיט יד ארוכה לתפוס צנון ובצל מלא חופניו ומילא בהם את פיו.

אמר לו בעל הבית: התכבד נא ושב בקצה השולחן.

נעלב האורח. "כך אתם רגילים לפגוע בכבודו של אורח?". ענה לו בעל הבית: "אין אצלנו קצה השולחן. אלא יש שני חלקים לשולחן וסבור הייתי שאתה משתייך לחלק המעודן אבל ראיתי שטעיתי ואתה מואס במעדנים המעודנים המוגשים כאן וחושק במאכלים הגסים בחלק השני וחשבתי להקל עליך. למה תטרח ותתאמץ? מוטב שתעבור לשבת שם ותאכל כאות נפשך מהמאכלים האהובים עליך, שיהיו תחת ידך".

והנמשל: ארץ ישראל קדושה היא. "אוויר נשמות אוויר ארצך", כלשונו של רבי יהודה הלוי. "אין הנבואה שורה אלא בה" (מסכת מועד קטן כ"ה). וכדברי המלך דוד: "חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת (הארץ) שפרה עלי" (תהילים ט"ז).

כל זה נכון אם מתיישבים בארץ הקודש ומתנהלים בהתאם לקדושתה. אך אם חלילה נמצאים כאן אך לוטשים עיניים לשם, לתרבות הגויים הריקנית, אם נמצאים כאן ספוגים בזימרת הארץ אך האוזניים קשובות לשם, לשירת העמים, אם נמצאים כאן אך במקום אהבת אחים המקיפים אותך אתה בז להם בשנאה ונכסף להומניות כביכול של חורשי רעתנו מעבר לים אשר פיהם דיבר שווא כי אז אולי המקום שלך הוא באמת שם - "בקצה השולחן" בגלות הנוראה.

 נהיה מעודנים, נדבק בשורשינו ונשב בנחלתנו לעולמים.