במסכת שבת (כב.) מביאים חז"ל שתי אימרות. הראשונה: "נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה". האימרה השנייה מתייחסת לפרשת יוסף ואחיו: "והבור ריק אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו". מה הקשר בין האמירה על הלכות חנוכה לבין הצלתו של יוסף שראובן שכנע את אחיו לשים אותו בבור ולא להורגו? מה פשר הסמיכות של שני מאמרים אלו?

זמני הדלקת נרות בחנוכה 2023: מתי מדליקים נר ראשון ברחבי הארץ?

הרב נטע זוכר זצ"ל (מחשובי רבני חב"ד בארה"ב, נפטר ב 1988) מסביר זאת בספרו - "זכרון מנחם": "מדוע לא עשו חז"ל  זכר ליום בו חנכו את בית המקדש השני? כאשר יצאו ממצרים נקבע חג הפסח. כאשר ניצחו את היוונים - חנוכה. אבל כאשר נבוכדנאצר מת ושלטונו תם והצליחו בני ישראל לבנות את בית המקדש השני - לזה אין שום חג. והרי נבוכדנאצר שלט על מעצמה עולמית ושלטונו התמוטט ואין במורשתנו כל זכר למיטוט שלטונו ובניית בית המקדש השני? והתשובה היא כאשר בית המקדש השני עמד על תילו היוונים שלטו, והם גזרו איסור על לימוד התורה, וכאשר ניצחו היהודים את היוונים עיקר השמחה הייתה על כך שהתבטלה הגזירה ואפשר לשוב וללמוד תורה ולכן חוגגים את חנוכה.

בשונה מהיוונים, נבוכדנאצר לא גזר על לימוד התורה ועיקר מלחמתו היתה לשלול את שלטון היהודים, ולכן כבש את הארץ והגלה את היהודים לבבל. אולם שם הם המשיכו ללמוד וללמד תורה באין מפריע, ואם כן קץ שלטונו של נבוכדנאצר לא שינה את יכולתם של בני ישראל לעסוק בתורה ובמצוות. לכן לא מצאו חז"ל לנכון לקבוע זכר לאירוע זה (ועל עצם חורבן בית המקדש אכן נקבע צום ט' באב).

ויש להוסיף שעצם היציאה למלחמה נגד היוונים היתה פלא. הרי היוונים לא נהגו באכזריות נגד היהודים. המתיוונים מבינהם אף זכו למלוא הזכויות. כל מי שזנח את הדת היהודית לא נפגע. יתירה על כך, הם ביקשו מהיהודים שדבקו בדתם שיעשו זאת בצנעה ולא בפומבי. למשל, שלא יקבעו מזוזה בפתח ביתם אלא שבפרהסיה יחקקו את המשפט "אין לנו חלק באלקי ישראל".

ואם כבר החליטו היהודים לצאת למלחמה כיצד חלמו מתי מעט לנצח את האימפריה היוונית האדירה? אלא הם הבינו שבדרך הטבע הם יובסו בשדה הקרב  אבל הם יצאו במסירות נפש עבור קיום התורה ועשו את מה שביכולתם לעשות ואת השאר יעשה הקב"ה וכך ניצחו את יוון.

וזה הקשר למעשהו של ראובן. ראובן יעץ לשים את יוסף בבור שכרגע זה מה שביכולתו לעשות גם אם בדרך הטבע זה לא יציל את יוסף עקב המצאות הנחשים בבור אבל הוא יעשה מה שביכולתו לעשות והקב"ה יעשה את השאר. וכך היה.

זה מה שרמזו חז"ל בהביאם יחד את שתי האימרות. זו של חנוכה וזו של מעשה ראובן שמנע את הריגת אחיו. על האדם לעשות את כל ההשתדלות המוטלת עליו גם אם בדרך הטבע הוא לא יצליח ולהאמין שהקב"ה יעשה את השאר. גם להציל את יוסף  וגם לנצח את היוונים.

חובת ההשתדלות והמלחמה מוטלת עלינו. יחד עם האמונה המוחלטת בה' שהוא יביא לנו את הניצחון. כך מאז מלחמת יהושוע בעמלק ועד ימינו וכך יהיה עד ביאת המשיח בקרוב, אמן.