בפרשתנו מפרטת התורה את הייחוס המשפחתי של אבותינו "אלה ראשי בית אבותם, בני ראובן" וכו' (שמות ו', י"ד). מעניין שעד לפסוקים אלו התורה מתארת רק את שליחותם של משה ואהרון שנועדה לשכנע את פרעה לשחרר את בני ישראל מעבדותם.
בתחילת דרכם הם אינם נוחלים הצלחה כלשהי ואדרבא פרעה מכביד את ידו ומחמיר את תנאי השעבוד. בשלב שני מתחילה שליחותם לשאת פרי, כאשר הם מראים לפרעה מופתים שה' ציוום להציג. לאחר מכן עשר המכות הגוברות ממכה למכה עד ליציאת העם ביד רמה מגבולות מצרים.
דווקא עכשיו, כאשר שליחות ה' מתחילה לנחול הצלחה, מפרטת התורה את ייחוסם של משה ואהרון, לאיזה שבט הם משתייכים, מיהו בית אבותם, מי קדם להם, מספר שנות חייהם של ראשי המשפחות, נישואי אהרון וכו'.
למה דווקא כעת מביאה התורה את פרוט תולדותיהם ובמה זה קשור לשליחותם אל פרעה? ואם בכל זאת חשוב הסיפור הזה של תולדות ומלוא ההיסטוריה המשפחתית למה רק עכשיו מקומה? למה לא בתחילת שליחותם גם כאשר זו עוד לא הניבה הצלחות לא פירטה התורה את ייחוסם למען דעת את השורש של משפחות אבותינו.
מסביר הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל בעומק הגיונו ובמתק לשונו: עכשיו כשמתחילה להתברר הצלחת משה מול האימפריה המצרית הגדולה בתבל רוצה התורה למנוע טעות היסטורית.
טעות ששגו בה אומות העולם. כידוע נטלה הנצרות את זכרו של יהודי שחי בתקופת הבית השני וייחסה לו תכונות שמיימיות. ביחס לשורש משפחתו קבעו שאמו היא אכן אישה בשר ודם אך אביו היה לשיטתם האלוקים (חלילה) או רוח הקודש. משום כך לאחר מותו הפכה אותו לדמות שיש לה תכונות אלוקיות וממילא הוא נעלה מכל האנשים החיים על פני האדמה. בתקופת שלטון האינקוויזיציה כל מי שהטיל ספק בהנחת יסוד זה חויב בעונש מוות.
באה תורתנו ומדגישה שחלילה נטעה גם אנו בטעות שכזו. משה, שהוא מבחר המין האנושי, האדם הגדול שקם לאנושות, מי שנבואתו היא נעלית מעל כל הנביאים, שהוריד את התורה לעם ישראל מתוך שמי רום, וחלק מעקרונותיה נטמעו אף בדתי הגויים, הוא אדם, בן אנוש! הוא בנו של עמרם, יחוסו ידוע, שבטו ידוע וידועים מי הם אביו ואמו ומעולם לא חרג מהיותו אדם.
דווקא עכשיו כאשר שליחותו מתחילה לשאת פירות ועתידה לגדול עם הזמן, מדגישה התורה כי זה האיש משה הוא בן להורים, בן אנוש ולשבטו ולא בן אלוקים. מוצאו של משה רגיל ואנושי ואינו שונה במאומה ממוצאם של יתר האנשים בעולם, אמנם הוא הגיע למדרגות נשגבות אך לכל המדרגות הוא הגיע כאדם ובאישיותו ישנה בשורה לעולם שיש בכוחו של בן אנוש להתעלות ולשאוף לקרבו אויר פסגות.
תורתנו שוללת עם זאת אפשרות כלשהי שהאדם יכול לצאת מגדר היותו בן אנוש ולהיות כביכול אלוקי. גם מקום קבורתו של משה לא נודע כדי שטועים לא יהפכו את קברו חלילה לפולחן של עבודה זרה. משה היה בן אנוש בנו של עמרם, נכד לוי, נין ליעקב. הוא לא אלוקים ולא הוא גאל את ישראל אלא הקב"ה והוא היה רק שליחו. ויש המסבירים בכך גם את הסיבה שמסדרי ההגדה של פסח לא הזכירו בה את משה רבינו ע"ה. כדי שלא נטעה חלילה במעמדו.