בפרשתנו פותחת התורה בכל הציוויים הקשורים למערכת הכלכלית והחיובים והאיסורים הכרוכים בה, ובראשם האיסור ליטול ריבית. לא ניכנס לצדדים ההלכתיים של איסור זה, אלא נרחיב במעט על הצד הרעיוני של גביית הריבית.
התורה מכירה במציאות שבחברה האנושית תמיד יהיו עניים ועשירים ואינה באה למחוק מציאות זו. אמנם מצוות צדקה וחסד מסייעות לעניים אך אינן מבטלות את קיומם. התורה באמצעות מערכת המצוות רק שומרת שהחזק לא יהפוך לעריץ המכביד את עולו על העניים ואילו על העני היא שומרת שלא יהיה למרמס תחת מגפי העשירים.
הרב שמשון רפאל הירש, מגדולי הפרשנים, מבאר שאמנם הכסף הוא תמצית כוחם של העשירים, אך הכסף כשלעצמו אינו פועל בחלל ריק. רק בשיתוף כח העבודה הוא הופך לגוף יצרני. רק כאשר ייבנו מהכסף מקומות עבודה שבהם מייצרים ועובדים יוכל בעל הממון לממש את עושרו. כוחו של העני נובע מכך שהעשיר זקוק לעמל כפיו. כך נוצר איזון חברתי היכול להביא ברכה לשני הצדדים.
ובכן, על פי חוקי התורה ניתן להעסיק את העני וליהנות מיגיע כפיו, אולם את הריבית אסרה התורה. בריבית אין סיפוק פרנסה לעניים. הריבית משעבדת את האדם הזקוק להלוואה והינו חסר אמצעים לעשיר שכל האמצעים בידו. איסור ריבית מבטל את קיומו של השיתוף בין העוני של האביונים לבין העושר של בעלי הנכסים ומכאן חומרתו.
לכאורה, מבחינת מבטו של המלווה, למה נאסר עליו ליהנות מהשכרת כסף כשם שמותר לו להשכיר כל רכוש אחר המצוי בידו? והלא גם תשלום הריבית נעשה מתוך הסכמה הדדית.
אלא שכאן בולטת דרישת התורה, מלבד הנאמר לעיל בדבר השמירה על האיזון החברתי, שעל המלווה להעלות את רמתו הרוחנית כדי שיתרומם מעל מאווייו הגשמיים ויצר אגירת הממון. הכסף הוא הפיתוי בפניו כורעים כל באי עולם. התורה סולדת מאהבה זו לאליל הכסף ודורשת לרסן אותה. התורה דורשת מהאדם המחזיק בצרור כספו לוותר על זכותו להשתמש בכסף כרצונו ובהתאם לתאוותיו. הקב"ה שממון כל הארץ שלו מורה את הדרך הישרה להשתמש בכספו.
בעצם, ההגבלות שמטילה התורה על מאמיניה כיצד להשתמש בכספם - יש כאן מסר כי יש אדון אחר לכספו. ה' הוא המעניק לאדם את עושרו ומצפה ממנו שיעקור מליבו את ההשפעה המשחיתה של הכסף, את התשוקה שקשה מאד לכובשה, הרצון שכספו ילך ויתרבה אך לא על ידי עמל ועבודה, אלא בעצם המצאו של הכסף בידי הלווה העמל יומם ולילה להשיב לו את הקרן והריבית.
ומסיים הרש"ר הירש ומסכם: התורה אוסרת על הכסף עצמו לצבור הון נוסף כי על ידי כך יחדל האדם להיות יוצר. רק באמצעות עבודה, עמל כפיים או עבודת הלב והראש מותר לאדם להגדיל את הונו. בהתגשם עולם כזה, עולם נקי בו השימוש בכסף אינו גורם משעבד ומנצל, או אז יהיה המרחב הציבורי טהור ללא ריבית המורידה לפעמים אנשים שאולה.