"והנשאים הביאו את אבני שוהם" (שמות לה, כז)

אנשי תנועת המוסר למדים מפרשה זו תובנות במידת הזריזות והעצלות. כתוב במדרש כי בשעה שהתחילו להתנדב למלאכת המשכן אמרו הנשיאים: "ינדבו כל אחד לפי מה שהוא חפץ ואחר כך נשלים את החסר".

המתינו הנשיאים ולאחר שבמשך יומיים הביאו את כל צרכי המשכן הצטערו הנשיאים כשהתברר שלא נשאר להם מה להביא, ולכן אמרו שאם לא זכו להתנדב למשכן יביאו לפחות לבגדי כהונה אבני שוהם ואבני מילואים, אך מכיוון שהתעצלו ולא הביאו את נדבתם ראשונים לפני כל העם אלא אחרונים נענשו על כך והורדה האות יו"ד משמם. במקום שיקראו בתורה "נשיאים" הם נקראו "נשאים". למה דווקא האות יו"ד? כיון שהצב היא החיה האיטית ביותר ואילו הצבי זו חיה מהירה ביותר, וכל ההבדל ביניהם זו האות  יו"ד וכיון ש י' מסמלת זריזות לכן היא הורדה משמם.

אחד המגידים כתב בספר "אפריון שלמה" שעלינו להתבונן בדרכינו. כשאדם נמצא בעסקיו הוא פעיל ואינו חש בעייפות, ואילו בהגיעו לתפילה או לשיעור תורה פתאום נופלת עליו עייפות. טרם שמענו על יהלומן שנרדם באמצע שקילת יהלומים באולם המכירות. לכן מוטל עלינו לעבוד על מידות אלו.

מסופר על רבי יצחק מוורקא זצ"ל שהיה שוכב על מיטתו ולפתע השתוקק להריח טבק, אך קופסת הטבק הייתה רחוקה ממנו והיה צריך לקום על מנת להגיע אליה, והימים ימי חורף קשים וקרים. עשה הרב חשבון: "אם אקום להביא את הקופסה ויתרתי ליצר הרע שלי ונתתי לו לנצח אותי ולהכשילני במידת התאווה, אבל אם לא אקום מהמיטה יהיה זה משום עצלות". לכן קם והלך למקום בו הייתה הקופסה מונחת, אך לא נגע בה וחזר למיטה.

הרב אהרון מבעלז זצ"ל היה פעם לא בקו הבריאות. ציווה עליו אביו שלא ילך למקווה כמה ימים. רבי פנחס גיסו ידע מהציווי והנה הוא מבחין שרבי אהרון הולך בכל זאת למקווה בכל בוקר. התפלא על כך ועקב אחריו וגילה שהוא פושט את בגדיו, מתקרב למקווה אך אינו טובל. שאלו לפשר הדבר והשיב רבי אהרון: "אם אני לא אלך כלל למקווה יתכן שאעשה זאת רק משום עצלות וחולשה, אך כעת אני מוכיח לעצמי שאני עושה זאת רק בגלל ציווי אבי". כך עבדו גדולי ישראל על מידותיהם - זריזות מול עצלות.

לא בחלו גדולי המוסר גם ממילתא דבדיחותא על מנת לנער את שומעי לקחם בנושאים אלה, וכך סיפר אחד המגידים: אישה אחת הגיעה לרב כשהיא כעוסה ואמרה לו שברצונה להתגרש בדחיפות! שאל אותה הרב, מדוע? ענתה לו: "אתמול הכנתי לו ארוחה בשרית חגיגית ולאחר הארוחה ביקש ממני בעלי ברוב חוצפה כוס חלב". מיד הזמין הרב את הבעל ושאלו האם הסיפור נכון שהוא ביקש כוס חלב בטרם עברו שש שעות מסיום הארוחה הבשרית? ענה הבעל: "זה נכון אבל לא עשיתי זאת מחמת זלזול בהלכות כשרות חלילה, אלא מפני שאשתי עצלנית ויודע אני שלוקח לה שש שעות להכין לי כוס חלב, לכן הקדמתי את בקשתי".

איש איש ומידותיו. זריזות נחוצה בקיום מצוות ועצלות לביצוע עבירה.