"קדושים תהיו... איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה'" (ויקרא יט, ב-ג). ארבעה עניינים כתובים כאן. א-איש אמו ואביו תיראו. ב-קדושים תהיו. ג-את שבתותי תשמורו. ד-אני ה'. מהו הקשר ביניהם?

הרב משה טננבוים ז"ל, שהיה יושב ראש ועד הישיבות, סיפר פעם שהוא זכה לשמוע הסבר נאה לפסוק זה מפי איש זקן, תושב קיבוץ. וזהו סיפורו: הדבר היה בשנת 1945 סמוך לסיום מלחמת העולם. שהיתי, מספר הרב, בכפר פינס בחופשה. ניגש אלי קיבוצניק ואמר לי: "אני חבר בקיבוץ של השומר הצעיר הנמצא בסמוך לכאן. יש עכשיו ברית מילה וחסר לנו עשירי למניין, האם הרב יוכל לבוא אתי לברית"?

"בוודאי", השיב הרב ונסעו לקיבוץ. לאחר הברית, המשיך הרב טננבוים, ניגש אלי אבי הבן הנימול ובקשה בפיו. חותנו גר בקיבוץ אך מפאת חולשתו לא יכל להגיע לברית, והוא בקשני שאבוא לחותנו לברכו לרגל הברית של הנכד. הגענו לסבא, הצגתי את עצמי וסיפרתי שאני חסיד קרלין. כששמע הזקן שאני חסיד קרלין  התעורר לתחיה ואמר: חסיד קרלין? בוא ואספר לך מעשה באדמו"ר שלך שנספה בשואה.

אני, סיפר הזקן, יוצא גרמניה. יום אחד לפני שנים רבות הגיע האדמו"ר לברלין לטיפול רפואי. אנחנו הייקים לא ראינו מעולם חסיד ובטח לא דמות של אדמו"ר. בשבילינו הייתה זו אטרקציה. שמענו שבליל השבת הוא יערוך "טיש" (שולחן שבת בו מארח הרב'ה את חסידיו). כולם הגיעו לבית הכנסת הגדול בברלין. גם אנו, שהיינו כבר רחוקים מקיום מצוות ומחללי שבת, הגענו. אמנם לא נכנסנו לבית הכנסת, אבל צבאנו על החלונות מבחוץ לקלוט את דבריו של האדמו"ר.

פתח הרב'ה את דבריו: השבוע קוראים אנו בפרשת קדושים וישנם ארבעה חלקים לפסוק זה (כפי שפירטנו בפתח דברינו - י.מ.) מהו הקשר ביניהם? הסביר: בקרלין עם החסידים שלי אני מסתפק ואומר שתי מילים - "קדושים תהיו" - והם כבר מבינים מה עליהם לעשות.

אבל ישנם אנשים שאי אפשר לומר להם "קדושים תהיו" כי הם לא אוחזים במדרגה כזו, אז מהם צריך לבקש רק "איש אמו ואביו תיראו". לכל הפחות, תתנהגו כמו שההורים התנהגו. אל תעזבו את המסורת, אל תעזבו את דרך אבא ואמא.

ויש סוג שלישי של אנשים שהתרחקו יותר וכבר עזבו את הדרך. להם צריך לבקש שלפחות "את שבתותי תשמורו". אנא זכרו את ניחוח השבת, את הנרות שאמא הדליקה, מנוחה לפחות.

אבל יש סוג רביעי, אמר הרב'ה, אלה שנמצאים כאן על החלונות, אתם שלא רציתם להיכנס לבית הכנסת כי התביישתם, לכם אומר הקב"ה: דבר אחד זכרו. תזכרו כי "אני ה'", וזעק: "תזכרו כי יש אלוקים בעולם!" לפחות שבנותיכם ובניכם לא יתחתנו עם נוכרים.

סיים הישיש את סיפורו: לבת שלי היה חבר גרמני. למחרת אותה שבת ארזתי את המזוודות והחלטנו שעולים לארץ ישראל כי הבנתי ששם בברלין צאצאיי יתנתקו מעם ישראל. וכך הגענו לקיבוץ. הבת התחתנה עם קיבוצניק, והיום הייתה הברית של הבן שנולד להם, וכל זה בזכות צעקת האדמו"ר שלך "אני ה'!".

כך זכה הרב טננבוים זצ"ל להבין פירוש בפסוק מתורתנו הקדושה מפי הקיבוצניק.