למה משקיעים בלימוד התורה ללא קצבה בעולם הישיבות? מהי המטרה? עוד דף גמרא ועוד עמוד בתוספות... מהי התכלית? התשובה נמצאת בפרשת השבוע שלנו.
"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמורו" (ויקרא כו, ג) מפרש רש"י: "בחוקותי תלכו - שתהיו עמלים בתורה, ואת מצוותי תשמורו - היו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים".
במצוות תלמוד תורה ישנם שני חלקים: הראשון הוא עצם לימוד התורה והעמל בו, והשני הוא לימוד בכדי לדעת כיצד לנהוג הלכה למעשה.
אתמקד בדבריי בחלק הראשון בעצם לימוד התורה. במקצועות העולם רק המעוניין באותו מקצוע, כגון רפואה, חייב לעסוק בלימודו. אדם רגיל לא חייב ללמוד רפואה ויכול לעסוק בכל דבר אחר לפרנסתו.
שונה הוא לימוד התורה. גם יהודי שכלל אינו מתיימר להיות רב, פוסק או ראש ישיבה חייב לעסוק בתורה. בין אם הוא בן תורה המקדיש את כל עתותיו ללימוד התורה, בין אם הוא בעל מלאכה שלכל היותר נותרה בסדר יומו שעה בה יוכל להקדיש ללימודה. התורה ניתנה בסיני וקבלתה היא תנאי לעצם קיום העולם ואלמלא קיבלו אבותינו את התורה היה העולם חוזר לתוהו ובוהו כמאמר חז"ל.
עוד שונה לימוד התורה מכל מקצוע בעולם בכך שבכל מקצוע אחר אין משמעות למאמץ שהאדם עשה ללמוד את הנדרש, אלא רק למבחן הידע לאחר הלימוד. אם האדם התאמץ ולא הצליח במבחן אז לעמל שהשקיע בלימוד אין כמעט כל משמעות. לא כן בלימוד תורה. חז"ל אומרים (גיטין מ"ג): "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם". כלומר: אדם עמל להבין דף גמרא מוקשה. לומד עם חברותא. מקשה שאלה ומיישבה. חברו מפריך את תשובתו והוא עומד על דעתו עד שחברו מוכיח את טעותו בהבנת דברי הגמרא ואז הוא מקשה קושייה חמורה על התובנה שחברו חשב שהיא הנכונה וכך הלאה, עד שבסיום הלימוד הם נותרים במבוכה ולא הגיעו להבנת שורש הסוגיה. האם לימודם היה לשווא? האם עמלם לא היה ראוי?
חלילה וחס! השכר לא ניתן על הצלחה במבחן אלא על המאמץ האדיר בו אדם השקיע בלימודו. גם אם אדם עמל בלימוד ובכל זאת לא הבין את הסוגיה במלואה או לא זוכר את שלמד עדיין זכאי הוא לשכר על עצם לימודו.
הרב צבי קינסטליכר זצ"ל, אחד מגדולי רבני הונגריה לפני השואה (נפטר בארץ בשנת 1965) אמר רעיון נפלא. התורה מצווה להשיב אבדה ומפרטת שיש להשיב את האבדה שנמצאה בין אם זה שור, שה, חמור או שמלת חברו (דברים כב, א). חז"ל שואלים למה צריך לפרט את סוגי האבדה הלא די שהתורה מצווה להשיב כל אבדה?
בתשובה לכך מסבירים חז"ל כי התורה פירטה כדי ללמוד הלכה מסוימת מכל מילה ומילה בפירוט זה אבל למרות פלפול ארוך לא מצאו האמוראים הגאונים תשובה למה התורה מצאה לנכון לכתוב גם "שיו". ואכן סיימו את הסוגיה מבלי להשיב על כך. (בבא מציעא כז).
מדהים הדבר. במשך למעלה מאלף שש מאות שנים מאז נלמדה סוגיה זו בתקופת התלמוד, מאות אלפי בחורי ישיבות, אברכים וקובעי עתים ללימוד תורה לומדים את הסוגיה הזו ולכאורה מה יוצא מכך? הרי הקושיה במקומה עומדת! אלא שהחשיבות היא שהאדם עמל בתורה ועל כך בלבד מגיע לו שכר נפלא!
כל זאת מלבד הזכויות שנערמות בשמים לטובת עם ישראל בזכות לימוד התורה של כל שכבות אומתנו.