השבוע פותחים אנו את ספר במדבר, הרביעי מבין חמשת חומשי התורה. בחומש זה נלמד את תולדות עם ישראל במשך ארבעים שנות נדודיו במדבר, על רגעי התעלות וגם דקות של שפל, על שעות של גדלות דמוחין וגם זמנים של קטנות המוחין.
מחד, מחלוקת קרח ועדתו וחטא המרגלים, אבל מאידך תחילתו של המצעד אל עבר הארץ המובטחת. במילים אחרות - כל המהלך של גיבוש שנים עשר השבטים, עבדי מצרים בעבר, והפיכתם לעם אחד מגובש ואחוד, מוכוון מטרה.
מזה כשבעים שנה טועים אנו טעות עובדתית בקוראינו את ראשיתה של מגילת העצמאות, בה נאמר: "בארץ ישראל קם העם היהודי. בה עוצבה דמותו" וכו'.
ובכן, קוראים יקרים, זו טעות היסטורית. לא בארץ ישראל קם העם היהודי אלא במדבר. שם נהיינו לעם, שם קבלנו את התורה, שם נטע בנו הבורא ית' את הערכים הנצחיים ושם, במשך ארבעים שנה, חונכנו למרות כל המהמורות להיות ראויים לרשת את ארץ ישראל, חמדת אבות. כאן אכן המשכנו במלאכת עיצוב דמותנו כעם סגולה.
נזכור אבל, ערש אומתנו בה "קם העם היהודי" היה במדבר סיני. אל הארץ הגיעו אבותינו כאשר רוחו ובשורתו לעולם, בשורת האמונה והידיעה כיצד תיכון המדינה היהודית, כבר היו חרוטים בליבם.
נשאלת השאלה למה באמת ההשגחה השמימית כך הוליכה את מהלכי ההיסטוריה? למה באמת תהליך התגבשותנו לאומה של תורה ולעם סגולה לא יכלו להיווצר בארץ נושבת אלא דווקא במדבר השמם מאין יושב. האם לא היה ראוי יותר שתהליך בראשיתי זה היה נוצר כשמסביב נוף נפלא ועצים מלבלבים, במקום מדבר צחיח והנוף כולו רק חול וחול?
ההסבר לתופעה טמון בהבנת המצב ששרר במצרים משם יצאנו והמצב בארץ כנען לשם צעדנו. מצרים הייתה ממלכה מובילה בתרבותה המפותחת למרות היותה מדינת עבדים. היא הייתה מעצמה עולמית לא רק בכוחה הצבאי אלא גם בנכסי שירה וספרות. תרבות אלילית על כל המשתמע ממנה לרוע, לאכזריות, לזימה ורדיפת חומרנות. השפעתה של מצרים גדולה הייתה לא רק מול יתר האומות, אלא גם העבדים הנדכאים אשר בקרבה הושפעו עמוקות לאחר מאות שנות התערות ושעבוד.
מכל ערכי מצרים הטמאה יצאנו. אבל לאן הולכים? לכנען! גם כנען ותושביה לא היו טובים יותר. גם בה שגשגה תרבות אלילית רווית חטא וסכנתה הרוחנית מאיימת על עם עבדים שעכשיו עזבו את הפח של מצרים ישירות אל הפחת הכנעני.
כיצד אפשר להינצל הן מסכנת מצרים והן מתועבות כנען? מהם הכלים הנפשיים שהיו בידי העם להשכיח את כל מה שספגו במצרים ובלב טהור וחוזק רוחני לנחול את ארץ כנען ולהדביר את החיידקים הרוחניים המצויים שם?
לזאת היו צריכים את המדבר. מקום שאינו מיושב ואינו מזוהם בכל מחלות אליליות של בני אנוש. היו אלה ארבעים שנות ניתוק מכל מגע עם תרבויות שונות. מאופק עד אופק רק חול. לא בית, לא בני אנוש, לא אורחות חיים שכבר גובשו, אלא מדבר נקי מכל השפעה זרה. הייתה זו קרקע בתולה בה ניתן לזרוע ערכים חדשים וטהורים ולקצור אותם בטהרה. רק ככה נעקרה מליבם כל השפעה מצרית, ורק כך הייתה הכנתם להתחזק מול המערכה הרוחנית מול סכנות כנען לקראתן הם צעדו בעוז.
זהו הספר שנקרא במדבר. המדבר הקסום העתיד לבנות את האומה הישראלית.