"וילך למסעיו..." מבאר רש"י על פי המדרש שאברהם בלכתו בעת הרעב מצרימה, לן באכסניות אך עקב העוני ששרר באותו זמן לא היה באפשרותו לפרוע את חובו לבעלי האכסניה אך בשובו ממצרים כשהוא עשיר ובמקנה כבד עקב "הפיצויים" שמלך מצרים שילם לו בגין לקיחת שרה אל ארמונו, חזר אברהם לאותן אכסניות ושילם את חובותיו .
אברהם לא שינה את הליכותיו לא בעת צרה ולא בעת ישועה לא בעת רעב ולא בזמן שובע וכך בעת ניסיונותיו אשר ניסהו אלוקים.
נמרוד שלט בעולם ביד ברזל. ומשליט שלטון אלילי בו משתחווים לשמש ולירח, ולכל כח שבעולם ובלבד שלא להכיר בכח האחד השולט בכל הכוחות הלא הוא הקב"ה. והנה קם נער ובמבט מפוקח מגלה שיש יוצר לכל נוצר. הוא שובר צלמים ומנתץ אלילים. הוא נאסר ומובא למשפט. שם מצווים עליו להשתחוות לעבודה זרה ולאחר סירובו נזרק לכבשן האש. אך להט אמונתו גובר על חום האש והוא ניצל. ועליו קורא הנביא "כי תלך במו אש לא תכוה, ולהבה לא תבער בך" ( ישעיהו מג ב'). הנס עורר הדים ותנועת ההכרה בא-ל אחד מתפשטת בעולם כאברהם מגייר את הגברים ושרה את הנשים.
אך אברהם ההופך למנהיג עולמי בעל רבבת תלמידים נותר צנוע וכנוע. ואז מגיע הניסיון הקשה. ניסיון "לך לך מארצך". לעזוב את הכל. לנטוש מאחוריו את מפעלו הגדול. אברהם אינו מתפלל לה' להעביר את הגזירה. הוא פשוט קם ועוזב את כל חייו מאחוריו, את תלמידיו ואלפי חסידיו. מבין שהבורא סיים את יעודו במקום זה ועליו לחתור ליעוד חדש במקום חדש וזר לו.
גם שם, בארץ ישראל, הארץ שהובטחה לו, הוא פותח במסכת חדשה של הפצת אור ה'. אנשים מתקבצים סביבו, לומדים ומשנים אורחות חיים. ולפתע ניסיון נוסף. הרעב הגיע ארצה. מה חושבים מתנגדי אמונתו ואולי גם תלמידיו שזה עתה השתלבו בדרכו? בטח החלו ברינונים שהרעב והעוני הגיעו בחמת זעמם של האלילים אותם אברהם ציווה לנטוש ולערוץ. אברהם מגיע לפת לחם ונאלץ לרדת מצרימה לשבור לחם. אמונתו לא מתערערת. באמונתו יחיה. אבל גם שם בארץ המושחתת לא תמה סאת ייסוריו. אשתו נגזלת ונלקחת לבית פרעה. אברהם נחוש באמונתו וגם בניסיון זה עומד בגאון.
אך אז בעומק הייסורים, בארץ נכר ערירי מאשתו חל המהפך במצבו. מלאך ה' היכה את פרעה ונגעים נוחתים עליו ועל ביתו. הוא ממהר להשיב את שרה לאברהם, ומעניק לו זהב וכסף, עבדים ושפחות ואנשי משמר ליווהו בדרכו חזרה לארץ כנען. "וילך למסעיו..." וכאמור, בדרכו פרע את חובותיו ואמנם פשוטם של דברים ששילם את החובות לאכסניות בהן לן בדרכו הקודמת אך הסבירו רבותינו כוונה נוספת והיא שאברהם פרע את חובותיו הרעיוניים שהותיר אחריו בעת הרעב, דהיינו שהביא עמו תשובה ניצחת לכל אלו אשר תמהו כיצד הביא ה' מחסור ליראיו, לכל אלו שריחמו עליו על שנאלץ לנדוד למצרים ואשתו נגזלה ממנו ושאלו הזו האמונה בה' וזו שכרה? כולם ראו כעת כיצד חוזר אברהם עטור ניצחון. אמונת נצח ישראל ניצחה ועמדה בכל הניסיונות.
גם צאצאיו וממשיכי דרכו של אברהם אבינו בימינו, העומדים בניסיון המלחמה והקרבנות, במהרה יעוטרו בעטרת גבורה ויראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו ועל ארצינו, אמן.