מצוות הכנסת אורחים הינה מצווה חשובה ביותר הנמנית בין המצוות שבין אדם לחברו. אך ישנה הדגשה אחת במצווה זו שאין באף מצוות אחרת של בין אדם לחברו הדומה לה. חז"ל אומרים (מסכת שבת קכ"ו): "גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה".
נתאר לעצמינו אדם זכה לביקור של נשיא המעצמה הגדולה בתבל בביתו והנה בעודו משוחח עם האורח רם המעלה, מן הסתם בעניינים העומדים ברומו של עולם, מכניסים אליו פתק שמחוץ לחדר עומדים שלושה עוברי אורח, כנראה נוודים הולכי מדבריות, והם באו אליו לביקור. מה היינו עושים בסיטואציה כזאת? אני מניח שהתשובה ברורה. אם בכלל היינו מעיינים בפתקים באמצע פגישה עם אורח כה נכבד, הרי במקרה הטוב היינו רומזים להולכי המדבר שימתינו בסבלנות עד תום פגישתינו החשובה.
קל וחומר אמורים הדברים בהיות אברהם אבינו מדבר עם מלך מלכי המלכים יוצר העולם ולפתע ניצבים בקרבת אוהלו שלושה נוודים הזקוקים לכאורה לתשומת ליבו. אך מה עושה להפתעתנו אברהם אבינו? הוא מפנה עורף לבן שיחו השמימי ומייד רץ, לא הולך, לקראת האורחים. מכאן קבעו חז"ל כלל בהלכות הכנסת אורחים שגדולה היא מהקבלת פני השכינה.
נכון שמידת הכנסת אורחים התפשטה בעולם אך היהודי הראשון, אברהם, הוא שהנחיל לאנושות את שגב פסגתה וההקרבה בה חייב המארח כלפי אורחו עד כדי הפסקת פגישה עם רבונו של עולם והתעסקות עם אורחים פשוטי עולם.
אך בנוסף, אברהם התעלה לכזו מדרגה של אהבת הזולת שהיה מתמלא צער אם משום מה לא זכה לקיים מצוות הכנסת אורחים ביום מסוים, גם אם היה זה יום קשה וכואב הלא הוא יום השלישי למילתו כשהוא יושב בפתח אוהלו מתוך ציפיה שמא בכל זאת יזכה להזמין אורח החולף מול אוהלו.
(דרך אגב , יש לדעת שהכנסת אורחים לא מתבצעת דווקא עם הזמנה מראש וארוחה מאורגנת אלא גם אם נשמעת אזעקה בעת מלחמה והולך רגל נמצא ברחוב ללא מחסה מוגן ואדם קורא אליו לבוא ולהכנס אל המרחב המוגן שבביתו הרי שזה קיים מצוות הכנסת אורחים למופת מלבד מצוות ההצלה במצב של פקוח נפש. אלו לא סיפורי צדיקים מלפני מאתיים שנה, אלא אירועים המתרחשים בימינו. הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, מגדולי התורה שבדורנו, גר ברמת חן ובביתו שבקומת הקרקע ישנו מקלט ומקום מוגן. ברגע שנשמעת אזעקה הוא לא הולך מידית למקלט בביתו אלא רץ לרחוב ובראותו אדם כלשהו הוא צועק לעברו שיכנס מיד לביתו ושם יוכל להיות מוגן. (וכמובן שבביתו גם לא יחסוך ממנו כוס שתייה להרגיע את נפשו) אלו מנהגי צאצאי אברהם אבינו.
בספרי המוסר שואלים למה את לוט שזכה לארח בביתו שבסדום את מלאכי השרת שבאו להצילו בטרם מהפכת סדום ועמורה, לא זוכה לתשבחות בתור מכניס אורחים למרות שסיכן את עצמו לשם קיום מצווה זו ואילו דווקא את אברהם אבינו אנו משבחים ומהללים בגין אותה מצווה.
התשובה היא אחת. יש הבדל בין אברהם ללוט. בפני לוט התייצבו שלושה מלאכים שלא התחפשו אלא הופיעו בצלמם ודמותם כמלאכים ובפני מלאכי עליון הניסיון שבאירוחם אינו כה גדול אף אם הדבר כרוך בסכנת חיים. אולם אצל אברהם אבינו הופיעו המלאכים בתור שלושה נוודים מהמדבר, עובדי עבודה זרה שאברהם מבקש מהם לרחוץ את רגליהם כדי להתנקות מהעבודה זרה ואף על פי כן קיבל אותם אברהם בזרועות פתוחות. זוהי הכנסת אורחים מהמעלה הראשונה! זהו קידוש ה'!