"ויהי בשלח פרעה את העם": פרעה מלך מצרים, שנחשב בעיני העמים באותה תקופה גם כמלך העולם כולו, יחד עם שאר שריו, יועציו, והעם המצרי, הבין מיהו הקב"ה. זאת בשונה ממה שאמר בהתחלה: "מי הוא השם אשר אשמע אליו". יתר על כן, עתה הוא גם הבין את חשיבותו של עם ישראל, שנולד בעצם ביציאת מצרים (מהר"ל).
אותו עם סגולה, שעבורו "טרח" כביכול הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, ולא על ידי שליח ("לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח ולא על ידי שרף אני הוא ולא אחר" - הגדה של פסח), לשחרר אותו מפרעה ומהאומה המצרית, בניסים גלויים לעיני כל, על ידי עשר מכות מצרים.
מסביר לנו הרב יעקוב משה חרל"פ זצ"ל, תלמיד חבר של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, שמצד אחד, אכן הניסים והנפלאות שעשה הקב"ה במצרים על המצרים, השפיעו עליהם שייכנעו לפניו לשלח את ישראל. מאידך, השפעת הניסים והמכות הייתה מצד הכרה בגדלות השם, אך לא בגדלות עם השם - עם ישראל.
לכן, אף בשעה ששלח אותם פרעה ממצרים, הרושם הברור היה כאילו הוא שולח איזה עם חסר חשיבות, וגם אז זה נעשה על מנת לפייס את דעתו ורצונו של הא-לוה החדש, שלא הכיר לפני כן, ומעניש כרגע קשות את מצרים כמעט עד תומם.
יוצא שכל השילוח של עם ישראל ממצרים עבור פרעה, הוא רק מפני שאותו א-לוה חפץ מאוד באיזה עם שיעבוד אותו. מפני זה, גם הודאתם בהשם כא-לוה יחיד ומלך העולם, המשגיח, המנהיג ובעל כל היכולות, לא הייתה שלמה בכלל.
אתה הוראת לדעת שאי אפשר להכיר במציאות השם מבלי לחבור לעמו, עם ישראל, שהם נושאים את שמו של הקב"ה (ישר-אל). רק דרך עם ישראל ניתן להכיר את הקב"ה. כפי שגם פתחה רות, הנסיכה המואבייה, בשיא מהלך הגיור שלה, במשפט: "עמך עמי וא-לוקיך א-לוקי", וכך זכתה להוליד את מלכות ישראל.
כל אומה ולשון שתבין את הרז הנפלא הזה ותכיר בעם ישראל כממלכת כוהנים ועם קדוש, גם היא עצמה תזכה לגדולה. וכן להיפך, אומה שלא תכיר בסגולת ישראל, מסגלת לעצמה את הדרך הישרה לעבודה זרה, וכל תהילותיה כביכול כלפי מעלה, אינן אלא חירוף וגידוף.
בימינו אנו, באקטואליה, בפוליטיקה, ניתן לראות בחוש את כל התלאות של הכרת האומות בישראל, וממילא גם בבורא עולם.
הכותב הוא ראש מחלקת תלמידי חו"ל ור"מ במרכז האקדמי לב