לאחר פירוט כלי המשכן אותו הסברנו בפרשה הקודמת, אשר טומנים בחובם סודות טמירים, מפרטת התורה את פרטי הלבוש של הכהנים בעת עבודתם, וגם המה נושאים עמם רזים שלא תמיד מובנים לנו עומקם.
פסוקים רבים מוקדשים לתיאור בגדי הכהונה והחומרים מהם היו עשויים. קשר הדוק יש בין הלבוש הראשון שבו הלביש הקב"ה את אדם הראשון לבין רעיון הלבוש של הכהן.
"ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" (בראשית ג', כ"א). התורה מקדישה פסוקים רבים לתיאור החומרים מהם היו עשויים, צורת מעיל התכלת, מכנסי הבד והאבנט וכו'.
הבגדים היו די מפוארים, בהתאם לאמור: "ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת" ואומר הרמב"ן: "כי אלה הבגדים לבושי מלכות הם". מוסיף הנצי"ב (הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת וולוז'ין ומגדולי התורה במזרח אירופה במאה ה־19): "שיהיה נכבד בעיני הבריאות". לב האדם מושפע מהופעה חיצונית ולאורה קובע את יחסו לאיש הלובשו. היופי הוא מכשיר לגיטימי בשירות הרוח השורה בבית המקדש.
מוסבר בספר החינוך (מצוה צ"ט) כי האדם נפעל כפי פעולותיו... והכהן צריך לרכז כל מחשבתו אל עבודת המשכן, על כן ראוי ללבוש בגדים מיוחדים אליהם יסתכל בכל מקום שבגופו, ואז מיד ייזכר בליבו לפני מי הוא עובד.
הקפדה בענייני לבוש מהווה אמצעי להשפעה רוחנית קודם כל על הכהן עצמו וממנו תוקרן על העם המתבונן בעבודתו. עד כדי כך מקפידה התורה על מלבושי הכהן, שאומרים חז"ל (זבחים יג, ב): "בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם – אין כהונתם עליהם". במסכת ערכין ט"ז אומרים חז"ל: "בגדי כהונה מכפרים. כתונת מכפרת על שפיכות דמים... מכנסיים על גילוי עריות... אבנט על הרהור הלב... מעיל על לשון הרע וכו'.
כיצד יוצרים בגדים את הכהונה ואף מכפרים כקורבן?
כאן חוזרים אנו אל הבגד הראשון בתולדות האנושות. מאיר את עינינו הרב משה גרילק (בספרו "פרשה ופשרה") אודות פינה קטנה בראשית בריאת האדם והטבע. ה' הציב את האדם במרכז היקום והפקידו בידיו. התיר לו לכבוש את תבל כולה ולחשוף לרווחתו את כל הטמון בה. האדם יצא למסע אל תוך ההיסטוריה של עצמו ויצר במו ידיו את הציביליזציה. הוא גילה את האש, המציא את הגלגל, למד להשתמש בברזל, יצר את הכינור והגיע במהלך הדורות עד לביקוע האטום, לשילוח לווייני תקשורת, בניית מחשבי ענק וכו'.
אולם דבר אחד הוא לא המציא – את הלבוש! את זאת המציא לו הבורא. מסבירה פרופ' נחמה ליבוביץ': "הלבוש אינו רק הגנה מפני הקור. הוא סימן ההיכר לחברה האנושית, להרגשתו המוסרית של האדם. הלבוש הוא סמל האדם ומותר הוא מן הבהמה. העירום מהות החיה. התערטלות אדם מסמלת פריצות.
הבגד שהולבש האדם יסודו מהבורא והוא מעדן ומקדש את האדם. הכהן בבית המקדש, בבגדיו המיוחדים על פי ציווי התורה, מזכיר זאת לכל האנושות.