"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל...".
אומר רש"י "למחרת יום הכיפורים, כשירד מן ההר". ונשאלת השאלה: למה הקהיל אותם למחרת יום הכיפורים ולא מסר להם ביום הכיפור עצמו על הציווי של עשיית המשכן? ותמיהה נוספת – למה שינה משה את סדר הדברים? הלא בפרשת כי תשא ציווה הקב"ה על עניין השבת אחרי ציווי ענייני המשכן, ואילו כאן החליף משה את סדר הדברים.
סוקרים אנו את המאורעות שעברו בני ישראל מאז עזבו את מצרים עד לקבלת לוחות הברית החדשים, ורואים אנו שבכל התקופה הזאת שימשו את בני ישראל אור וחושך בערבוביה. "שירת הים" מחד, ומאידך "וילונו בני ישראל על משה ואהרון". מחד "נעשה ונשמע", ומאידך "אלה א־לקיך ישראל" (בחטא העגל). "ויבואו האנשים על הנשים" (בתרומת המשכן) מחד, ומאידך "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב" (בעשיית העגל).
כך מאיגרא רמה לבירא עמיקתא וחוזר חלילה. חוסר יציבות קיצוני. עליות ומורדות. כמו בבריאת העולם, נקבע תחום לחושך בלילה, ותחום לאור ביום. כך הוא הדבר ביצירת עם. הערבוב הוא סכנה, חוסר היציבות הוא איום על קיומו, ועל האור לשרת ברציפות כדי שהחושך לא יאפיל על מהלך חייו.
ביום הכיפורים ירד משה ובישר שהקב"ה מחל על חטא העגל וביום זה גם ניתנו הלוחות השניים. השמחה וההתרגשות הרקיעו שחקים. משה רצה שהתרוממות נפש זו לא תצטנן כעבור הימים מאז יום הכיפורים, לכן כינס אותם למחרת היום, "ויקהל", כדי ליצור אווירה של רציפות ברמת הקדושה בה היו שרויים.
הציווי הראשון בפרשתנו הוא "וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון". זהו המודל של שילוב בין קודש לחול. מצד אחד "ששת ימים תעשה מלאכה", אך אין סתירה מהותית בין התעסקות זו בחולין לבין "וביום השביעי יהיה לכם קודש".
התורה מלמדת על אחדות העולם מבלי לערבב בין התחומים. אפשרי וחובה עם סיום ששת ימי המעשה להתעלות אל קדושת השבת, כפי שהקב"ה שבת ממלאכתו ביום השביעי – ולאחר יום השבת להבדיל בין קודש לחול ולשוב אל יישובו של עולם המעשי. לא סתירה יש כאן אלא אחדות. שני העולמות הם אחד, בתנאי שכל אחד ימלוך בזמנו ובתחומו. אך השפעת השבת אינה מסתיימת במוצאי שבת, שאם אורה אינו מאציל על ימי המעשה, סימן שיש פירוד וסתירה בין הדברים ואין רציפות ויציבות בין קודש וחול.
גם בשעת קבלת התורה, ברגע נשגב של התרוממות נפש, אמר הקב"ה: "מי ייתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור מצוותיי כל הימים" (דברים ה', כ"ו). כך בשבת מקבל האדם נשמה יתירה כדי שרישומה יהיה ניכר גם בימות החול. כי אם אין כל רישום בימות החול, חבל על איבוד הנשמתיות השבתית במוצאי שבת.
לכן "הקהל את בני ישראל" והבטח את רציפות הקדושה.