"וישמע משה וייפול על פניו" (במדבר ט"ז, ד').
פירש רש"י: "וייפול על פניו" – מפני המחלוקת, שכבר זה בידם סירחון רביעי. הראשון – שחטאו בעגל "ויחל משה את פני ה' אלוקיו". השני – במתאוננים "ויתפלל משה אל ה'". השלישי – במרגלים "ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים". וברביעי, במחלוקת קרח – נתרשלו ידיו. משל לבן מלך שסרח על אביו, ופייס עליו אוהבו פעם ושתיים ושלוש. כשסרח פעם רביעית נתרשלו ידי האוהב, אמר: "עד מתי אטריח על המלך?".
ויש להתבונן. הלא בכל הפעמים בהן סטו בני ישראל, הייתה סיבה לכל חטא בנפרד, ולכן לא הייתה סיבה למשה להתייאש עקב ריבוי "נפילות" מצד העם.
בעגל היו נבוכים עקב אי ירידת משה בזמן שחשבו שאמור היה לחזור, וכלשון המדרש: "השטן ערבב את העולם" (רש"י שמות ל"ב, א') והערב־רב החטיאם.
במתאוננים היו אלו הרשעים שהתסיסו (רש"י במדבר י"א, א') ומחמת טורח הדרך (רמב"ן).
במרגלים הן "אחינו המסו את לבבנו", ולא סתם "אחינו", אלא מנהיגי השבטים המה החטיאו את לב העם.
אם כן, כיוון שלכאורה לא קו אחד של מרידה בה' הוא שהנחה את העם בסטייתם, אלא סיבה נפרדת ש"הצדיקה" כל נפילה ונפילה, יש לברר את פשר ייאושו של משה דווקא אחרי מחלוקת קרח.
הרב יעקב גלינסקי זצ"ל, שהיה מנהל רוחני בישיבה, ביאר על פי ניסיונו החינוכי את הדבר וכך הסביר: היה תלמיד בישיבתו שלא קם לתפילת הבוקר בזמן. למה לא היית היום בתפילה? שאל אותו הרב.
ענה התלמיד: הייתי אמש בחתונה ורקדתי עד כלות הכוחות. הגעתי לחדר אחרי חצות באפיסת כוחות וקמתי מאוחר.
הבנתי, השיב ר' יעקב. ואתמול, למה לא היית?
ענה התלמיד: אתמול דווקא קמתי בזמן, אבל הצטרכתי לעשות את צרכיי והשעה התאחרה.
ושלשום? שאל הרב.
שלשום, שלשום... אה, כן. התעוררתי וראיתי שספל המים לנטילת ידיים נשפך, והרי אסור ללכת ארבע אמות בלי נטילת ידים. חייב הייתי לחכות שיחזרו חבריי מארוחת הבוקר ויביאו לי ספל מים...
כך מדי יום וסיפור הבוקר.
קרא ר' יעקב גלינסקי בחיבה של נזיפה לאותו תלמיד ולמד אתו קטע גמרא (חגיגה ג'): "איזהו שוטה? היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו".
אם לן בבית הקברות, עדיין אין זו הוכחה לשטותו. אולי ביקש שתשרה עליו רוח טומאה (גמרא שם). ואם יצא יחידי בלילה, אולי ביקש להתאוורר, וכך הלאה. אבל אם עשה את כולן, נעשה כשור שנגח שור, חמור וגמל. נעשה מוּעד לכל בעלי החיים. ולמה לא מחפשים סיבה לכל מעשה? כי אין לנו לחפש שלושה תירוצים. אחד עונה על הכל. שוטה הוא ודי!
כך הבין משה. סירחון רביעי. ואכן כל סירחון וסיבתו, אבל הצד השווה ביניהם שזהו "בן מלך שסרח על אביו".