בפרשתנו נצטווינו על כל דיני הנדרים והשבועות. כאן התורה מעבירה לנו מסר שאינו מובן מאליו, והוא העיקרון של קדושת הדיבור. מבינים אנו שאין לשקר. מבינים אנו שאין לרמות ויש לדבוק באמת. אך כאן מחדשת התורה שגם בדבר שאיננו מחויבים בו כלל, אלא שקיבלנו על עצמנו איסור, מגבלה או התחייבות שאינם מופיעים בספר המצוות, אלא קיבלנו זאת עלינו ביוזמתנו ברגע של התעלות או חולשה – הרי שאנו מחויבים כבר לבצע את מה שהתחייבנו לו בפינו, ועכשיו זו כבר חובה וציווי ולא התנדבות.

"וידבר משה אל ראשי המטות לאמור... איש כי ידור נדר לה' או הישבע שבועה לאסור איסר על נפשו, לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל', ג'). הלכה זו מתייחסת הן בדברים שבין אדם למקום והן בדברים שביו אדם לחברו. אדם אינו יכול לומר לעצמו "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" – ולכן מותר לי להפר התחייבויות שקיבלתי במפורש על עצמי.

ולא רק הדיבור שהוצאנו מפינו הינו קדוש ואין לחללו, אלא גם קבלה או הסכמה שעלו על דעתנו, ושמלבדנו איש אינו יודע על קיומם – החמירו חז"ל שעלינו לקיים את אותה קבלה.

התלמוד מספר (מסכת מכות כ"ד) על רב ספרא שהיה לו חפץ למכור. הגיע קונה ועמד על המקח. באותו רגע רב ספרא היה באמצע קריאת שמע ולא יכל לענות. הקונה חשב שרב ספרא אינו משיב לו כיון שאינו מסכים למחיר שהציע, והעלה את הצעתו. אחר כך רב ספרא מכר לקונה את החפץ במחיר הקודם שהלה הציע, והסביר כי בליבו כבר הסכים למחיר הנמוך יותר, אלא שלא השיב לו כיון שהיה מנוע מלדבר באמצע תפילתו.

מהו המקור להנהגתו זו, שלא רק שיש לאדם לקיים דיבור פיו, אלא גם מה שהחליט בליבו? מסביר החת"ם סופר כי זה נרמז בפסוק "איש כי ידור נדר להשם". כל מקום שכתוב בתורה "להשם", דרשו חכמים (מסכת שבועות ט') שאין מכיר בו אלא השם (רק ה' יודע), וכאן הכוונה נדר שאיש לא יודע מלבד ה'. גם כשההחלטה רק בלב, יש להקפיד על "ככל היוצא מפיו יעשה". כלומר יקיים דברו כאילו כבר הוציא הנדר בפיו, ויהיה דובר אמת בלבבו.

משה הציג את כל המצוות לכלל ישראל, אז למה בפרשת נדרים הוא הפנה את דבריו דווקא אל "ראשי המטות"? אל מנהיגי השבטים, לפני הציווי אל בני ישראל?

אומרים גדולי המוסר כי פעמים רבות ראשי הציבור (לפני בחירות...) מבטיחים ולא תמיד ברצונם לממש את הבטחותיהם. הציבור לומד מהם לזלזל בקדושת הדיבור ולהפר הבטחות. לכן התורה מצאה לנכון להזהיר במיוחד את "ראשי המטות" – לא יחל דברו! ככל היוצא מפיו יעשה!

נתעלה ונדבר אמת בלבבנו.