"לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם ולא תגרעו" (דברים ד', ב').
האיסור לגרוע ממצוות התורה מובן. אם נקצץ בכמות או באיכות המצוות שניתנו לנו בסיני, כל דור בתורו על פי הבנתו, הרי שתוך מספר דורות פשוט תיעלם התורה כלא הייתה. אך למה אסור להוסיף? מה האסון אם במקום תרי"ג מצוות יהיו לנו תרי"ד מצוות?
ההסבר הוא – לפי כל פרשני התורה, החל ממשה רבנו דרך כל מקבליה, תנאים ואמוראים ועד ימינו – שאת התורה ומצוותיה יש לקיים בשלמות ללא תוספת או מגרעת. כאשר התורה מקוימת לא בשלמותה אלא על פי שרירות לב של מקיימה, כאשר הוא מחליט להוסיף בה פרטים או לגרוע ממנה פרטים, כבר אין זו תורת ה'. זוהי תורה חדשה שאת גדריה קבע אדם בשר ודם, בן אנוש ולא אלוקים.
כל המוסיף או גורע מהמצוות, מבאר הרב שמשון רפאל הירש, הריהו כמזייף את דבר ה', כמי שמכניס דעה אנושית בת חלוף לתובנות ה' הנצחיות, ובכך הוא מוריד את ערכן של המצוות לדרגה של הבנה אנושית הרחוקה מדעת ה'. רק ההקפדה המדויקת על גדרי המצווה היא הזכאית להיקרא הליכה לאורו של ה'.
מותר לעשות סייג למצווה כדי לשומרה, אך אסור להוסיף מצווה חדשה.
ידועה ההתנגדות ההיסטורית של גדולי ישראל ובראשם החת"ם סופר לתנועה הרפורמית מאז הקמתה לפני 200 שנה. התנגדות נחרצת זו נעוצה לא רק בחשש להתבוללות וביטול מצוות, אלא גם אילו מחולליה של תנועה זו היו מחליטים להוסיף ולהרבות מצוות מעבר לאלו שהתורה מחייבת אותנו, גם אז ההתנגדות אליה לא הייתה רופסת יותר, שכן כל שליחת יד מגושמת וחדורת תובנה אנושית בקודש הקודשים האלוקי היא עצמה כבר נגועה בזיוף. היום תוסיף, מחר תגרע, והנצח יהפוך לזמני, האלוקי לאנושי, והאנושי תונמך קומתו עוד יותר.
מהלך זה, שבו האדם מוסיף או גורע מהמצווה עליו ודרכו נדחית על ידי ה', אירע אצל שאול המלך. וכה מבואר במשנתו של הרב שמשון רפאל הירש: "נטיית לבו ודעתו האישית של שאול הן אלו שהשפיעו על התייחסותו לציווי האלוקי שניתן לו ללחום בעם העמלקי ולהכריתו. במקום לקיים במדויק את המצווה כפי שנצטווה על ידי ה', הוא הרשה לעצמו לקיים את המצווה לפי הבנתו, להוסיף בה ולגרוע ממנה. מחד הוא נמנע מלקיים באגג מלך עמלק וכן בחלק מהשלל את המשפט האלוקי, ומאידך, הוא הקדיש לקורבן לה' את מיטב השלל ודימה בלבו שעשה טוב יותר ממה שנצטווה. היה עליו להבין ולהפנים שאין בעולמינו מושג "יותר טוב מציווי ה'" (ספר בעקבות פירוש הרש"ר הירש).
באותה שעה בא אליו שמואל הנביא (שמואל א' ט"ו, כ"ג) ומודיעו שהוא נושל מהמלוכה: "יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך".