לאחר התקיעות פונים אנו אל הקב"ה בתפילה "אם כבנים אם כעבדים, אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתוציא כאור משפטינו, איום קדוש".
מקובלים אנו שצדיקים נחתמים כבר בראש השנה לחיים טובים אבל אנו שרובינו בינוניים תלויים ועומדים ובעשרת ימי תשובה יש בכוחנו להרבות זכויות עד שאלו יכריעו את דיננו ונזכה להכלל בספר חיים טובים. בימים אלו אנו תלויים ועומדים כאותם עבדים או כאותם בנים.
האם נחשבים אנו כבנים אשר ירחם עלינו הבורא כרחם אב על בנים או שמא עבדים אנו שלא נותר אלא להשקיף בעינינו ולקוות שיוציא כאור משפטינו על פי דין לו זכאי גם עבד אך לא על פי רחמים של אב על בנו. התשובה היא אחת- אין הדבר תלוי אלא בנו ובעיקר עכשיו בעשרת ימי תשובה ובתוכם שבת חשובה זו - שבת שובה המקשרת את ראש השנה ליום כיפור.
ישנו ויכוח בין טורנוסרופוס הרשע (מפקד רומי אכזרי ביהודה תחת שלטון אדרינוס במאה השניה לספ') לרבי עקיבא (בבא בתרא י'). טורנוסרופוס טען שאם הקב"ה יצר עניים בעולם למה אתם נותנים להם צדקה? ועוד שבזכות הצדקה אתם מבקשים להגאל? להיפך, אתם פועלים נגד רצונו. ודומה הדבר למלך שכעס על עבדו וחבש אותו בבית סוהר וציווה שלא יאכילוהו. והגיע אדם והכניס לו אוכל בניגוד להוראת המלך. האם המלך לא יכעס? והלא אתם קרויים עבדים שנאמר "לי בני ישראל עבדים"?
ענה לו רבי עקיבא: המשל מטעה. המשל הנכון הוא על מלך שכעס על בנו ולמען חינוכו התאכזר עליו וחבשו בבית האסורים וציווה שלא להאכילו. והגיע אחד מאוהביו וכן האכילו והשקהו. האם המלך-האבא לא ישלח לו דורון לאותו אדם? והלא אנו קרויים בנים שנאמר "בנים אתם לה' אלקיכם".
מבואר שמותר וחייבים לתת צדקה רק משום שישראל נקראים בנים למקום.
אותו רשע טען לשיטתו כי בזמן שישראל עושים רצונו של מקום אתם "בנים" אבל כשאין עושים רצונו של מקום אתם "עבדים" ועכשיו שאינכם עושים רצון המקום- ואתם שרויים בגלות אל לכם לתת צדקה. ענה רבי עקיבא שגם במצב כזה כשאין עושים רצונו של מקום חייבים לתת צדקה כי גם כשאין ישראל עושים רצונו של מקום נקראים בנים ולכן בכל מצב ראוי לתת צדקה.
וזו אכן מחלוקת תנאים (קידושין ל"ו). רבי יהודה אומר "בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרויים בנים אבל אם אין אתם נוהגים כבנים אינכם קרויים בנים. רבי מאיר חולק ואומר בין כך ובין כך אתם קרויים בנים. ונפסקה הלכה כרבי מאיר.
וזו הסיבה, אגב, שבכל תפוצות ישראל נהגו להפריש צדקה לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס כי הוא קבע שראויים אנו לתת או לקבל צדקה כבנים לה'.