“פרשת השבוע", הנקראת בבתי הכנסת מדי שבת בשבתו, הפכה זה מכבר לנכס צאן ברזל של מורשת ישראל. חלק ממחזור החיים היהודי. הדופק הרוחני המפעם בלב האומה. המפגש - המתחדש מדי שנה בשנה - שב ומחבר אותנו לספר הספרים, להיסטוריה הלאומית, לאמהות ולאבות האומה, למנהיגיה, לשופטיה ולנביאיה.
לא פעם שאלתי את עצמי איך ייתכן שבמשך אלפי שנים, בקהילות יהודיות בכל רחבי תבל, במגוון הרחב ביותר של הפסיפס היהודי - רבנים, דרשנים, תלמידות ותלמידי חכמים, פשוטי עם, ואף ילדות וילדים - כל אחד ואחת מוצאים את ה"נקודה" שלהם בפרשת השבוע; ופעם אחר פעם שבתי והשתכנעתי כי זה סוד כוחה ועוצמתה. חכמינו לימדונו כי “שבעים פנים לתורה", אך דומני שכשהדברים נוגעים לפרשת השבוע, פני התורה, הם רבים אפילו עוד יותר.
קשה, אולי בלתי אפשרי, לספור את הספרים שנכתבו על פרשת השבוע, את הדרשות שנאמרו סביבה, את הרעיונות העולים ממנה ואת הדיונים הפוריים והמעמיקים שהפרשה מזמנת בסוגיות העולות על סדר היום: מלחמה ושלום, צדק ויושר, תפילה וזעקה, הגינות ותום לב, ערבות הדדית ומחלוקת. כל אלה ועוד נידונים ומלובנים בבתי הכנסת, בשולחן השבת, בבתי המדרש, במוסדות התרבות והרוח, ואף, לשמחתי, בכלי התקשורת, ברשתות החברתיות ובשיח הציבורי.
במובנים האישיים אני חש תמיד שזו נקודת החיבור החזקה ביותר שלי לפרשה. אבי ז"ל הטמיע בי את המנהג לקחת עמי תמיד ספר הגות יהודית לבית הכנסת, כדי לעיין בו מפעם לפעם. בשנים האחרונות זכיתי לקרוא מנעד רחב ומעשיר מארון הספרים היהודי הנוגע לפרשות השבוע. מספרי הרב יונתן זקס ז"ל - מענקי ההוגים של דורנו - ועד האיש שעם ישראל, ארץ ישראל, מדינת ישראל ותורת ישראל היו שזורים בכל מילותיו, יורם טהרלב, שממנו נפרדנו בכאב בשנה שחלפה.
לכל אחד עולם ערכים שונה, תפיסות שונות, שורשי זהות שונים, ובהשלכה - פרשנות שונה. אבל רק כך, מתוך הדיונים סביב פרשת השבוע ומהמסורת היהודית עמוקת השורשים, אנו למדים שמגוון הדעות ומגוון הרעיונות הבלתי נדלה הטמון בין מילותיו של ספר הספרים לא צריך להרתיע אותנו, אלא, אדרבה, לאפשר לנו, איש־איש לפי תפיסתו ואמונתו, למצוא את החלק המיוחד שלנו, את הפסוק או הפרשה האהובים עלינו, ולשמש לנו גם היום, גם עכשיו, מקור להשראה.
שנה טובה וחג שמח לכל בית ישראל, בארץ ובתפוצות!
